זה דיכאון?

במשך כמעט כל השנה הייתי מדוכדכת. כל הזמן חשבתי על מה שאין לי, על למה החיים שלי כל כך משעממים וחסרי צבע, על כמה שאני לא אוהבת את עצמי ושאף אחד לא מבין אותי.
בחודשיים האחרונות המצב שלי החמיר. אני מסתגרת כל היום בחדר, חושבת על אותם דברים שכתבתי קודם ועל כך שהעתיד שלי אפור, בסופ"ש ובחופשות אני ישנה מעל לחצי יום, אין לי מרץ בכלל או כוח ואנרגיה לעשות דברים קטנים כמו לעלות במדרגות, אני עצבנית על כל העולם ומתפרצת על כל מי שיקר לי.
העניין הוא שאני רק בת 15 ולכן אני חושבת ומקווה שכל זה רק תוצאות של גיל ההתבגרות, אבל כשחיפשתי מידע על דיכאון באינטרנט, ראיתי שיש לי את מרבית התסמינים של דיכאון מלבד מחשבות אובדניות, חוסר תיאבון (לעומת זאת גבר לי התיאבון), אובדן הנאה מפעולות ותחושה שהסובבים לא אוהבים אותי (מלבד קנאה רגילה באחיות לגבי האהבה של ההורים).
אני כבר לא יודעת אם כל זה הוא תופעה נורמאלית לגיל שלי או שהיא מעבר לנורמאל.
האם תוכלו לתת לי תשובה לשאלה שלי?
בתודה, ענבל.