שוקולד,חטיפים,וממתקים...

אתם* (פעם 1)

הם מזונות שחלקם עשירים במלח ושומן וחלקם בסוכר ושומן.
על מנת לדייק בתשובתי, אפריד את תשובתי לשני חלקים:
1. תתכן התמכרות לאוכל עשיר בשומן סוכר ומלח, אך בדרך כלל מדובר בהתמכרות שבאה על רקע של בעיות רגשיות (כמו בהפרעות אכילה). הרצפטורים במוח שמגיבים למריחואנה הם גם כאלו המגיבים לשוקולד ועל כן אכילת שוקולד יכולה לגרום להרגשה של נינוחות וסיפוק זמנית ולא אמיתית( שנעלמת בהמשך, כמו שהיא נעלמת לאחר התפוגגות השפעת הסם או האלכוהול). כלומר: אכילת השוקולד מפצה על תחושת חרדה וחוסר שקט נפשי לכאורה מבלי שהיא תטפל בעצם בבעיה האמיתית..
2. הסכון להתמכרות למאכלים אלו בקרב אנשים בריאים בנפשם שנמצאים במסגרת של תמיכה תזונתית הוא קטן . אין שום מניעה לשלב שוקולד או חטיף מידי פעם, גם בתפריט של דיאטת הרזיה. חשוב שהדיאטה תהיה מתונה ולא קיצונית כדי שלא יהיה שלב של פיצוי (הפיצוי "יושב" על החלק הרגשי) וזלילה לאחר כשלון הדיאטה ( משום שדיאטה קיצונית אי אפשר להחזיק למשך הרבה זמן ).

אני לא כל כך מסכימה איתך..אני חושבת שלא צריך להיות עם בעיה נפשית כדי להתמכר לשוקולד..מה כל השמנים הם אנשים לא נורמליים?? הרי יש כל כך הרבה אנשים בעולם שסובלים מהשמנת יתר ושאוכלים לפחות 2 חבילות שוקולד ביום..בואי נודה באמת,שוקולד זה דבר מאוד טעים וזה פשוט כיף לאכול שוקולד,לא צריך להיות לא בסדר בשביל זה..

אני חוזרת ואומרת: יש מצב של התמכרות לשוקולד. זו עובדה. אך מפה ועד ההכללה שכל מי שאוהב שוקולד ונהנה לאכול שוקולד הוא מכור, הדרך ארוכה.
אין ספק ששוקולד הוא מאכל מאוד טעים וכייפי, ואוכלים אותו גם שמנים ( דרך אגב, מאיפה שאובה הקביעה כי שמנים אוכלים לפחות 2 חבילות שוקולד ביום?) וגם רזים. כל עוד צריכת השוקולד היא במידה, כמו גם מזונות אחרים, הרי אין שום בעיה עם כך.