סיימתי תיכון...מה עכשיו?

מה שיש לי לפרוק עשוי להיות קצת ארוך כי יש לי המון על הלב, מקווה שתצליחו לעקוב.
לפני שבועיים סיימתי תיכון ויצאתי לחופש המוחלט, שזה לכשלעצמו אמור להיות נחמד, אבל החופש הזה גורם לי רק לשבת בבית מול המחשב כל היום ופשוט לא לעשות כלום, על אף שאני נורא רוצה.
אתחיל מההתחלה: כחודש וחצי לפני סיום הלימודים נפרדתי מחבר שלי. הפרידה היתה כואבת מאוד ואני עדיין לא מצליחה לשכוח אותו ולתת לזה לעבור. מאז אני מרגישה שהחיים שלי נכנסו למין מעגל שיעמום כזה. בהתחלה הרבה חברות "ניחמו" אותי על הפרידה (החבר לשעבר ואני הכרנו ארבע שנים ויצאנו כחצי שנה) ונסענו הרבה והרגשתי שהדברים מסתדרים לטובה כי החיים עמוסים ואין זמן לנשום- הנה אני מסיימת בגרות אחרונה, והנה נגמר התיכון. מצאתי עבודה נחמדה במלצרות ואפילו הכרתי מישהו חדש.
אני לא אפרט איך העניינים התגלגלו, אלא רק שפישלתי בצורה בלתי נסבלת עם אותו הבחור החדש, ועזבתי את העבודה כי עשיתי המון פאשלות במלצרות והרגשתי ממש כישלון עם כל המלצרות הזה..
השבוע רבתי נורא עם אמא שלי ומשם הכל נהיה פשוט על הפנים. בקושי יצאתי מהבית בימים האחרונים, אני שקועה עמוק בתוך הפרופיל של האקס בפייסבוק (שמין הון להון טס מחר עם חברים שלו לחו"ל, כנראה בשביל בחורות), רוב החברים שלי נוסעים לאיזה טיול מסכם של הצופים ואני מרגישה בודדה. אני בקושי מזהה את עצמי, אני מתקשרת לאנשים ומרגישה שאני מטרידה אותם ומציקה להם רק כדי לא לחוש את תחושת ה"אני לא מנצלת טוב את החופש האחרון שלי". אני מרגישה כאילו כולם נורא נהנים ורק אני תקועה בבית.
אני לא מרחמת על עצמי, אלא להיפך- אני דוחפת את עצמי כן לצאת עם אנשים שבקושי יצא לי להכיר, שהיו איתי בתיכון, כי אני אדם די חברותי בסה"כ ואני מרגישה לרוב רצויה. אבל אז משתלטת עליי תחושת ה"אני פאטתית, אני מתקשרת לאנשים לארגן איתם כל מיני תוכניות, ולמה אף אחד לא מתקשר אליי לארגן תוכניות? אולי אני לא רצויה?". אני מתחרפנת כשאני נמצאת יותר מיומיים בבית וכבר שבוע שאני יוצאת רק פה ושם כדי פאקינג לא לעשות כלווםםם!! מה את מציעה לי לעשות כדי להעלים את תחושת השיעמום הבלתי נסבלת הזאת? עבודה זה לא כלכך פרקטי עכשיו כי אני נכנסת למכינה שלפני הצבא בעוד כחודש וחצי ואף אחד לא יעסיק אותי לחודש...מה לעשות עם החיים עד אז..??!
תודה רבה וסליחה מקרב לב על החפירה..