הפרעת קשב או יותר מזה?

שלום
אצלינו התחילו ההתנהגויות האלה לפני 3 שנים גם בערך גיל 10-11
היום בני בן 13 ואני יכולה להגיד שזה לא הולך ומשתפר.

יש לי כמה המלצות מניסיון אישי:

1. להגביל אותו במה שלדעתכם עובר גבול (ילדי הפרעות קשב וריכוז נמצאים בסכנה מתמדת וחייבים להיות עם יד על הדופק גם אם ז\ה לא מוצא חן בעיניו)

2.כאשר מגבילים עושים את זה עם אהבה ולא עם צעקות וכעס בכדי לא לגרום לו שנאה ואיבוד ביטחון עצמי. תמיד להזכיר לו שאתם מאוד אוהבים אותו ומאוד רוצים לשמור עליו.

3.אני ממליצה לכם לעקוב אחר מעשיו בפאייסבוק (אצל בני גיליתי הרבה דברים ופשוט עצרתי אותו )

4. התפרצויות צעקות וגסויות זה משהו שעד היום אני לא משלימה עם זה ומאוד קשה לי אבל למדתי לא להגיב עליהם בכעס וצעקות. פשוט להגיד לו בשקט ורוגע שלא נעים לכם לשמוע . זה משהו פסיכולוגי ורגשי אצל ילדי קשר וריכוז הם פשוט לא יכולים לשלוט על זה ו"חייבים להוציא את הקיטור"

5. הוא לומד בכיתה רגילה ומצליח בלי ריטלין? כי בני לא הצליח ועברנו גהנום עכשיו הוא עולה ל ח' בכיתה ללקוי למידה ופעם ראשונה בחייו הוא מרגיש שיצליח ללמוד וממש מאושר )

6. חבריה בגיל הזה מאוד חשובים אבל תעקבו אחרי זה . למשל עם הוא מסתובב עם ילדים משפיעים עליו לרעה פשוט לנתק !!!!! כמו שאמרת הוא נגרר וזה יוביל אותו למקומות שליליים (הוא לא בטוח בעצמו ובכדי למשוך תשומת לב כלשהיא אפילו שלילית יעשה הכל ) לכן הרבה פידביקים חיוביים המון תמיכה ומילות עידוד- זה בונה ביטחון עצמי שלהם.

הלואי שהיה לי בזמנו מישהו שידריך אותי . ככה היו נחסכים מאיתנו שנים של עוגמת נפש וכאב.

אם יש לך שאלות אשמח לעזור

תודה על תגובתך! למרות שהיא לא שימחה אותי בכלל .רציתי לדעת האם אתם ניסיתם תרופות?
האם זה עזר?
האם היו כלים אחרים (מוצלחים..)בהם נעזרתם?

תודה רבה.

היי שוב

כן ניסינו .
התחלנו עם רקיטלין 10 20
עברנו לקונצרטה 18
אצלינו זה לא עבד יפה
ניסיתי גם יותר טבעי את ריכוזית זה בטעם מגעיל אבל עוזר מעט.

תשמעי אצלי 3 בנים ולפעמים אני פשוט מוטשת מצעקות ומריבות שלהם . העיקר לא לצאת מהכלים ולהבין שכל הצרחות וקללות וגסות רוח זה בא להם אינטואיטיבי הם לא חושבים על הנעשה פשוט מוציאים קיטור.

אני בטוחה שבנך אחרי מצטער (שלי תמיד אומר סליחה לא התכוונתי)

אל תתאיישי . תחזיקי מעמד והעיקר הכל ברגוע ובהסבר.
תפני לנורולוג הוא כבר ינסה לעזור לך תרופתי למרות שלא תמיד רק התרופה עובדת צריך לטפל בקטע הריגשי.

בהצלה

טלי

שלום,
לי נראה שתאבדו אותו אם לא תיהוו עבור דמויות סמכותיות, האבחנה שלך שהוא נגרר ולא מפעיל שיפוט היא כנראה נכונה, האם אתם מרחמים עליו מכיוון שבעבר היה יותר בודד ופחות מקובל?אתם מאפשרים לו את כל הפורקן הזה, לא להיות בבית, לבר אליכם לא יפה.אם אתם מתייעצים עם פסיכולוגים בוודאי יגידו לכם שהוא זקוק אותכם כעוגן ומעצור לדחפים ולצורך שלו "לבלוע" את העולם. לא כדאי שינהל את החיים שלו במתח רגשי ובסערה כזו ללא רגיעה. אתם לא צריכים לחשוש, החברים לא ייעלמו, אך בזה הוא יווכח אם תתנו לו גבול , מסגרת יותר מפקחת ותלמדו אותו להקשיב לקולו הפנימי ולשיקול הדעת שלו. אם זה ילד חכם, יבין בסוף שחברות אמיתית אינה להגרר אחרי חבר אלא גם שבעצמו ישפיע על האחרים. אני מייעצת להחזיק אותו יותר קצר בד בבד אם נתינת אפשרויות לחוויות חברתיות.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום
אכן כן, גיל ההתבגרות או ההתנגדות או ההתמרדות הופיע במלוא אונו. לכן יש לעבור מבקשות או הנחיות להסכמים מחייבים שעל הפרה של הסכם יש תשלום מקובל. את התשלום כל צד קובע לעצמו. כך שאם הגעתם להסכמה שכל יום הוא צריך לחזור הביתה עד שעה מסויימת והוא לא עומד בהכם, הוא מחליט איזה תשלום וישלם: למשל 4 ימים ללא פייסבוק. בצב חדש זה הוא לוקח אחריות על מעשיו וגם לומד לקחת החלטות. יש להיות נחוש ועקבי ולדעת שזה ייקח הרבה זמן עד שהרגיעה תגיע.