ריבים עם אמא

שלום נירית,
הפער שאת מתארת בין הקשר עם אמך כילדה והרגשות והקשר שאת חווה היום מעציב מאד! האם זה אומר שאת כל כך קשורה אליה ולא מצליחה עדיין לרכוש ממנה איזו נפרדות לראות אותה מתוך חוויה של אדם בוגר, נדמה לי שהמון רגשות מושקעים אליה, יותר מדי עבור בחורה בת 20. אולי את כמהה עדיין להשאיר אותה אמא אידאלית של פעם, וקרובה ומבינה תמיד.איך רגשות חיובים של פעם הפכו לשנאה? אולי כי כך את מנסה להיפרד , ליצור איזו הפרדה ביניכן? אני לא יודעת מהי התנהגותה הקשה כלפיך מצד אימך, עד כמה זו תחושה סובייקטיבית או אובייקטיבית בחלקה, אך אני יודעת שאת העבודה הרצינית את צריכה כרגע לעשות לבד ולא איתה. אולי עברו עליכהם, על המשפחה משברים שפגעו בפניות האמא אלייך וכך גם בקשר אך אני מרגישה שהקשר קצת סימביוטי היום וזה לא מבשר טובות, לפעמים בגלל החוסר דיפרנציאציה הזאת בין אם-בת נוצרות בעיות. אני מייעצת לך ללכת לטיפול איש ולהעלות את הכל הקשר הזה והקשרים הנוספים לדיון. זה יעזור לך מאד. את האמא לא תשני היום אך את האמא המופנמת בתוכך אולי כן.

בהצלחה,
שלי ורדי

לדעתי הבעייה היא אצלך ולא אצל האמא, אם היית יודעת לכבד אותה "כבד את אביך ואת אימך", אני בטוחה שהיית מקבלת יחס אחר.
אין הורה שלא אוהב את הילד שלו ושלא אכפת לו ממנו.
תאמיני לי לאמא שלך כואב מוד מהמצב שאת מתארת לא פחות ממך, אז תתחילי לעשות שינוי בגישה שלך אליה ותראי אור.
אמא לילדה כמוך.