חיים קשים האם לוותר עליהם?

שלום,
מצטערת שלא קראתי קודם את הפניה שלך...
את נשמעת לי שקשה לך מאד, עד כדי כך שקשה לך לתאר מה עובר עלייך...
אני מבינה בוודאות שאת לא מרגישה שום תמיכה מהמשפחה, מופעלים עלייך לחצים להסתדר, להצליח ולא "קוראים" אותך נכון , או לא רוצים לראות שיש לך גם בעיות, כך שאת ממש לא מרגישה מובנת. בנוסף, יש כנראה בעיות חברתיות, גם מהחברה את לא מרגישה שיש לך תמיכה.
למרות שהנידוי היה בעבר, נראה לי שהשאיר את הטראומות שלו - איך לא , למי לא משאיר טראומות?גם כשאת כותבת כאן בפורום, את מרגישה שאת "חופרת" ,זאת אומרת , מקשה על האחרים ולא מגיע לך שיקשיבו לך,
תאזרי כוחות ובתחילת השנה תפני ליועצת או לפסיכולוגית של בית הספר, או אפילו תבקשי מהורייך שיקחו אותך לפסיכולוג, לעובד סוציאלי, לא משנה, מישהו מתחום בריאות הנפש, מצב הרוח שלך לא טוב, וזקוקה נואשות להקשבה והבנה. זה לא דבר רע, זה אפילו מאד מובן וזה לא פינוק להרגיש כך.

בהצלחה רבה,
שלי ורדי