בני המתבגר כבר החל בחולי פסיכוסומטי

שנה"ל החדשה מתקרבת, עליה לתיכון, התחלת האימונים בספורט המקצועי שלו, מאמן חדש תובעני לגבי עבודה ומאמץ, הבן לא בכושר, עלה עוד במשקל-עודֿף 30 ק"ג
=================================
אז מתלונן על כאבי בטן ובחילות -לא מתבטא לא בהקאות ולא שלשול.
וזה נראה כמו ההתחלויות שלו במהלך שנת הלימודים-חסר המון המון !!!
הוא לא מפברק חולי. אלא באמת נעשה חולה בגלל לחץ ומתח.
=קצת רקע )מי אמר שהחיים פשוטים) :
בן 15, בגדול יחד טוב. רוצה להיות בסדר=אבל רוצה לרצות, להיות נאהב. לא מרגיש כך, בודק כל הזמן. בן יחיד, אחרי 10 ש' טיפולים. מקטנות ספג מאבא התעללות רגשית מילולית (גם אני) וסובל מדימוי עצמי נמוך מאוד, רגיש מאוד ופגיע ללא בטחון עצמי. כשקלטתי את ענין ההתעללות של אביו ניסיתי לדבר על ליבו ולנסות להעביר את המסר של הנזקים לבן. זה לא עזר=אביו אדם מאוד קשה, ביקורתי ושיפוטי.
בכיתה ד' אובחן כבעל בעית קשב וריכוז. החולמנים לא היפר, וזאת על רקע רגשי.
התחיל לקבל סוגים שונים של עזרה לא עזר. כעת מזה כשנה נפגש עם פסיכולגית ילדים ואין כל שיפור.
לפני 5 ש' חליתי בדיכאון עמוק עכב המצב, בעלי הודיעני על רצון בגירושים. לאחר זמן חליתי בסרטן. קצת ובעלי יצא מהבית.
אני מגדלת את הבן, עדיין עם דיכאון מינון גבוה של תרופות, הכימותרפיה גרמה בעיות פיזיות ריאומתיות, כולסטרול גבוה, קוצר נשימה ו-פיברומיאלגיה-תפקוד זוועה, הבית מוזנח. אוירה לא טובה.
הולך לאביו לפי זמנים. לא רוצה לאבד את אביו אך מספר שלא טוב לו ומתגעגע, לעיתים רחוקות נחמד.
אין משפחה אין חברים. המעט שהיו נעלמו בהיוודא הסרטן.
שום דבר לא נורמלי במציאות הזאת, הוא מסתכל על חיי החברים שלו: הולכים באים מטיילים עטופים על ידי הוריהם ובמעגל השני סבים ודודים.
איני יודעת מה לעשות כדי להקל ולעודד אותו. אשמח מאוד לתגובותיכם.