שאלות

שלום רב,
בתי בת 15.5, בת בכורה במשפחה. מצב במשפחה תומך ויציב. היא ילדה חברתית ודי מצליחה מבחינת הלימודים. אציין שרוב ההצלחות שלה בלימודים באים בזכות האינטליגנציה שלה ולא בזכות למידה הקשה.
יש לבתי חבר תקופה ממושכת. בחור בן 17 ומשהו. קשר שלהם מתאפיין בירידות ועליות אך לאורך כל הדרך היא בקשר רק איתו ולא ממש נכנסת לקשרים עם בחורים אחרים. היא מאוד מושפעת המקשר איתו. למשל, בתקופות של ריבים, היא חסרת סובלנות, עצבנית וכו'. זה כמובן משפיע גם על אוירה בבית וגם על מוטיבציה שלה ללמוד. היא לא כל כך משתפת על מה שקורה ביניהם. אך משיחות השונות אני מבינה שמדובר בדברים שגרתיים - קנאה למשל, חוסר אימון לפעמים, חשדנות וכו'. היא לא ממש מבקשת ממני עיצות ומנסה להתנהג בצורה בוגרת. לפני כמה ימים במהלך הריב עם החבר, היא הסבירה לי שרוצה לנסות להתמודד עם זה לבד והצטערה על כך שמצבה משפיעה על האווירה בבית. מצד אחד, אין משהו חריג. מצד השני, זה משפיעה אליה מאוד. יחד עם הכל, בתוקפות הריבים עם היחבר, היא נשארת בקשר קרוב עם החברות, מבלה איתם וכו'. אין חשש למצבי דיכאון.
אני מנסה לתת לה להתמודד לבד, ללא עצות והרצאות מצדי. אני גם הסברתי לה כמה פעמים שבמידה ותרצה לשתף אותי (או מבוגר אחר), זה בסדר גמור מבחינתי.
האם יש כאן משהו שאני מפספסת? מניסיון האישי שלי, אני יודעת שלומדים בעיקר מהניסיון האישי. בבית יש לנו דוגמא מצויינת לזוגיות טובה ולתמיכה הדדית. האם בכל זאת לדעתכם אני צריכה להתערב או פשוט לשמור על המצב הקיים, מצב שבו בתי תוכל ללמוד מניסיון ואולי מטעויות...