בן 14

שלום אורלי,
חיפשתי את ההתכתבות בינינו כדי להיזכר בפרטים השונים אך לא מצאתי אותה..
אני לא זוכרת אם אבא שלו מעורב בחיים שלו, כי הוא יכול ל היות דמות עדיפה כדי לדבר
אתו על מיניות ובטח על זהירות ואחריות בעת יחסי מין עם בחורה. הוא עוד צעיר מאד ומישהו צריך כן לכוון אותו איך להזהר ולא להגרר ליחסי מין עם בת גילו. כך שאם זה האבא שלו, או דוד או סבא או דמות גברית אמינה ובטוחה אחרת, זה היה עוזר והיה פותר אותך מאי הנעימות שבדיבור ביניכם על הנושא. אפשר להבין את הבן שלך כשהוא לא רוצה לדבר על כך. יש משהו נורמטיבי ונורמלי כאשר הוא לא משתף אותך. מה שמאד מפריע לי זה הדיבורהעקיף ביניכם על האוננות שלו - הוא משאיר את החולצה ברצפה ולפי דברייך הוא מבין שאת מבינה....כאילו יש איזה שיתוף פעולה והבנה הדדית שאת יודעת ואת מכבסת עבורו את החולצה ואינו מתבייש בכך ממך.. הייתי מייעצת לך או לא לגעת בחולצה ולהתייחס אליה כמו כל חולצה אחרת, ולבקש ממנו לסדר את החדר וכמו כל החולצות האחרות לשים אותה בכביסה ושלא יתן לך פקודות מתי לכבס אותה. או "לפתוח את הקלפים" עם הבן רק לפעם אחת ובצורה לחד משמעית להגיד לו לא לערב אותך ולא להציג בפנייך את החולצה הזו שיש בה סימנים של זרע ושידאג לעצמו מכאן והילך בצניעות יתר בפנייך. הכוונה שלי לגרום לו להבין את הגבולות הנכונים בינו לבינך -ושהגבולות האלה נחוצים לבריאות הנפשית של שניכם. עצם הפעילות של האוננות היומיומית אין בה שום דבר רע, הרבה אנשים בוגרים יגידו לך שעשו זאת באותה שכיחות בהתבגרותם. אך עצם מערבות ההורים בכך יש בה מן הלא נורמטיבי ולא בריא. מצידך , תנסי להתרחק מכך , פחות ללת לזה חשיבות ובכלל לתפוס סמכות כלפיו ולא לקבל ממנו הוראות כי נראה לי מעט שתלטן, אם הבנתי נכון..לפחות כלפייך.

בהצלחה,

שלי ורדי

ראשית אני מודה לך על היענותך המהירה והתוכן המעניין אותו כתבת.
ברשותך אשמח להשלים פרטים נוספים שככה הזכרת לי ואולי השמטתי מבלי משים.
אני חד הורית ואביו לא בתמונה הרבה, הוא אמנם לוקח אותו אליו, הוא גר אצל אימו עם אחיו הגדולים, אך לא ממש מעורב בחיי הילד, לכן כל פעם שנוסע לאביו הוא מדבר איתי בטלפון ואומר שאבא הלך "כרגיל להיות עם חברים בחוץ" שזה בערך כמו לומר אבא משחק קלפים עם חבריו שאת זה הוא יודע, שמע על זה כמה פעמים שהתווכחנו על זה בעבר.
מה שאת אומרת לגבי כך שאתייחס לחולצה כאילו היתה כשאר החולצות שהולכות לכביסה זה נכון ועשיתי זאת עשרות פעמים, אך לא מוכנה להתנהל מולה כבודדת ולראותה מוכתמת ברצפה אלא זה בסדר שהיא תהיה בכביסה עם כל שאר החולצות שהן נאמר התלכלכו מזיעה או כל דבר אחר. אני אמא מאוד לא חטטנית ולא "חיפשתי" ריחות של זרע או כתמים, הנורה נדלקה לי ממש מאוחר, אולי חצי שנה שאני פוגשת את אותה חולצה שקטנה עליו
בכלל ולא לובש אותה מעולם. אני גם ממש לא רוצה ליצור ריחוק בינינו בינינו שישניא את הקשר. הוא אמנם ילד מניפולטיבי מאוד, משיג תמיד את מבוקשו, מסמן לעצמו וי על כל דבר שרוצה ואני קונה ועובר הלאה לדבר הבא.אכן משתמע מדבריי שהוא שתלטן וזה נכון. הוא קיבל את ההתנהגות הזאת בראייה שלו את אביו. הוא מודל לחיקוי גרוע מאוד וכל אימת שניסיתי להרחיקו לא עזר. נתתי לו אפשרות להכיר את הילד רק בסביבות כיתה ד' או ה'. מרגע היוולדו לא נתתי לו לשמוע מאבקים, צעקות, מריבות, או טראומות. אני נגד להכניס את הילדים לענייני ההורים. מה שקרה בקשר ביניהם, האב והבן הוא סוג של חטטנות בכל דבר, פתאום אני מוצאת שמשפחתו של הגרוש היא סוג של אחווה וחמולה והמוניות כזאת שלא מכיר מהבית. הוא היה ילד יחיד כל השנים ולא היה מעורה בשום סוג של קשר כזה עם אנשים בכמות כזאת (אני מדברת על 30 איש יחד אצל הגרוש ). גם שהבן שם הוא מתנהג אליי בזלזול כאילו היינו זרים ושונא אותי.
כשמגיע לשם אני מתקשרת לשאול אם הגיע בשלום ותמיד עונה לי :
"מה את רוצה? כן הגעתי. עוד משהו?
בלי שלום. בלי ביי. בלי המילה אמא.

כשהוא מגיע הביתה הכל רך ותינוקי:
אמא אני רעב, מה יש לאכול?
בואי נכין איזה מתכון מעניין יחד.
או: מה איתך? איך את מרגישה? בואי תשבי אצלי קצת בחדר.

ואני שואלת: מה פספסתי? מה קורה פה? למה להראות לצד השני ששונא את אימו?
הרי לא עשיתי דבר רע אי פעם לאף אחד ממשפחתו.

אני מבולבלת ומנסה ככה לבודד את הילד מחיי, כי רואה שלא רוצה בעתיד לגור איתי, גם אמר זאת. מצד שני שואל ומתנהג ההיפך הגמור.

מה את היית מבינה מזה? היית פועלת אחרת ממני?
אני מקווה שהסברתי ככה יותר בהרחבה, כי יש המון מה לספר, ואין אפשרות להרחיב יותר מדי.

אשמח להכוונתך.
תודה.

לום לך,
למיטב זכרוני התשובה הראשונה בנוע לבנך הייתה דווקא שלי. אני שמחה שאת מקבלת מענה משתינו.
לגבי היחס של בנך. בגיל ההתבגרות פעמים רבות אנו מוצאים יחס מנוכר של בנים לאימותיהם ליד אנשים אאחרים: חברים, בני המשפחה של הגרוש במקרה זה ואפילו זרים. התנהלות זו, לעומת ההתנהגות הקרובהה כשאתם שניכם בבית, מעידה על עמדה רגשית דו-משמעית התופסת גבריות כ"קשוחה", מרוחקת, "חזקה". אני מעלים את הרכות, את הצורך באימא, כאילו אינם קיימים כדי להיתפס כ"גבר-גבר". זה קורה במיוחד מול חברים (מה שאנחנו קוראים קבוצת בני השווים). מול משפחת הגרוש שלך אין יחסים איתם וכשהוא נמצא שם הוא מרגיש להערכתי צורך להיות כמו אבא ובעיקר בצד של אבא.
ככל שיגדל בנך הוא יוכל ללמוד להכיל בתוכו גם את הנשי וגם את הגברי. בינתיים את יכולה, כשאתם לבד, קצת לדבר איתו על תחושותיך. לא לבקר אותו או להזכיר זאת כל פעם אבל ללמד אותו שאפשר לדבר על רגשות בלי להאשים, מתוך עמדה של שיתוף וקרבה.
בהצלחה
נלי