תאומים

שלום לך,
קודם כל את צודקת בדאגה שלך. די לא שכיח שבגיל הזה הילדים לא מחפשים את חברת בני גילם. מעניין אותי לדעת איך היו קשריהם החברתיים לאורך כל השנים...תמוה שהם בני מין שונה, מה שהיה מנבא התפתחות חברתית שונה עם מסגרות חברתיות נפרדות. ייתכן שסיגלו לעצמם דפוס הימנעותי מחברה מסיבות של חרדה חברתית שהתעוררה בהם פעם או שהם היו כל כך צמודים ומרגישים כל לך מחוייבים אחד כלפי השני שהם לא מעזים לפרוץ לעולמות שונים. זה חומר למחשבה...אולי הם מתנחמים בביחד שלהם.
מה דעתו של בעלך עליהם, האם גם הוא חושב כמוך ומנסה לעודד אותם לצאת? את מתארת מצב שרק עלייך כועסים רוב הזמן..
אני מציעה להתייעץ עם הצוות הטיפולי של בית הספר שלהם, אולי הם יקראו להם לשיחה יתצפתו עליהם ועל התנהלותם החברתית בכתות ביתר תשומת לב ויהיה להם מה לחדש לך. בכל מקרה אני ממליצה על כך שאתם ההורים תלכו לייעוץ ראשונישל הדרכת הורים כדי לנסות ביחד עם איש המקצוע להבין את המניעים להתנהגותם המבודדת ולנסות גם לראות אותם גם כבעלי אישיות נפרדת עם צרכים שונים. ממה שאת מתארת, נדמה לי שהם מאד תלותיים בך ובאביהם , הם לא מצליחים להשיג נפרדות תקינה ומצופה מגילם ולשנות את הקשר התלותי הראשוני לקשר בוגר ומאובחן יותר.

בהצלחה,

שלי ורדי