זוגיות של בת

שלום מיכל,
אני ממש מבינה לליבך, קשה לכם מאד כהורים לראות אי התאמה זוגית כזו שאת מתארת ולא לעשות כלום כדי לעזור. בן הזוג נשמע בחור עם רגשי נחיתות, וזקוק לכך שיגרום למישהו אחר - במקרה בת זוגו -נחיתות כדי להעלות את ערכו. מעניין האם בתך היום אוהבת אותו כמו בתחילת הקשר או כפי שאמרת, רגילה אליו ופוחדת שלא תמצא אף אחד אחר. תפני אותה לטיפול, כל כך חשוב ומשמעותי שתהיה בטיפול בגיל הזה בו עדיין ההחלטות המשמעותיות לא התקבלו כמו בחירת בן זוג לחיים משותפים. כנראה לא טוב לה עם הדימוי הנשי שלהוהיא מוכנה להתפשר כי היא פוחדת.נראה לה גם קשה להיות לבד. היא צעירה בשביל לחשוב על נישואין, היא עדיין בצבא, אני חושבת שקודם כל כהורים תנסו להניע אותה מלהיכנס למסגרת של נישואין כל כך מהר. היא צריכה לבנות את עצמה, לגבש את הזהות שלה וללמוד להכיר בערך עצמה. תנסו להשפיע עליה להגיע לטיפול בנושא הממוקד הזה של דימוי נשי וזוגיות ותשדרו לה את כל הבטחון שהעתיד כולו לפניה ויש לה אופציות להתפתח, לבנות קשרים עתידיים ושמגיע לה יחס טוב, וחיים טובים יותר.

בהצלחה,

שלי ורדי

תודה רבה על התגובה.
אנו רואים בברור שהבת אוהבת אותו הרבה פחות ממה שאהבה בהתחלה .
בכל פעם שאנו מציעים לה לבוא איתנו לטיול בסופ"ש עם לינה היא מגיעה למרות שהוא נשאר בבית, ולמרות שהם לא התראו שבועיים (הם נפגשים רק בסופי שבוע בגלל השירות הצבאי)
גם כשחוזרת מהנסיעה איתנו היא לא ממהרת ללכת אליו, יכולה להגיע בשעה חמש אחה"צ וללכת אליו בשעה 9 בערב.
בשיחות הטלפון (הנדירות - הוא חייל) שלהם יש תמיד ויכוח הרבה פעמים סביב נושא הדת הוא מבקש ממנה שתתחשב ולא תאכל בשר ומיד אח"כ חלב והיא מסרבת . מבקש ממנה לא להדליק אש בשבת והיא מסרבת.
אנחנו בהחלט רואים ריחוק בקשר וכל פעם סבורים שזהו זה נגמר והם ממשיכים להיות יחד.

לגבי טיפול , היא משרתת בצבא ולא מגיעה הביתה אלא בסופי שבוע לכן אין אפשרות בשלב זה לשלוח אותה לטיפול. היא לא מדברת כרגע על נישואין, היא מתכננת ללמוד והיא מספיק אינטליגנטית להבין שלא מתחתנים בגיל הזה אבל הם חושבים שהם ינשאו בעתיד הרחוק זה לזה (מזל שהיא רק בת 20 )
וכשאני שואלת איך תסתדר עם הדת אומרת "נגיע לגשר ונעבור אותו"

השאלה שלי האם אנו צריכים לעזוב ולא להגיד כלום או מדי פעם להגיד לה (לפעמים אנחנו מסבים את תשומת ליבה להתנהגות תינוקית ומעצבנת שלו והיא בתגובה אומרת "אנחנו עובדים על זה" )
או שאחיה הקטן שואל אותה למה X עשה כך וכך (ומפרט עוד התנהגות תינוקית ומעצבנת שלו , והיא מיד מתעצבנת או שהיא אומרת "כן דיברתי איתו על זה- הסברתי לו שזה מעצבן ולא מצחיק"
האם יש טעם לעשות לה שיחות ולהראות לה כמה הוא לא מתאים או להניח לה להתבשל בשטויות שהוא עושה?

כשאנחנו אומרים לה שזה מאד לא נעים שהוא מזלזל. היא טוענת שזה בצחוק וכשהוא ליד חברים שלו הוא מתגאה בחברה שלו שהגיע לכזה תפקיד מעולה.
היא טוענת שהוא לא באמת מזלזל אלא שהוא צוחק , זה ההומור שלו.
לכל התנהגות מעצבנת שלו יש הסבר .