ילדה בת 12 שהשתנתה

שלום רוחה,
אכן הילדה שלך מפתיעה, היועצת צודקת שהתחיל אצלה השלב בו מתחילה לבקר את ההורים שלה, להשוות אותם עם הורים אחרים , לעמוד יותר על דעותיה, להבחין שיש לה דעות אחרות ולהתעקש עליהן. זה באמת בסדר וזה לא נורא ואפילו תורם להתפתחות הבריאה שלה, הצורך והמאבק הזה ל"הרוס" את הוריה כדי לגדול. צריך להתחשב בעובדה שבגיל הזה עקב הגדילה ההורמונאלית ,מתעצמים הדחפים, יש מצבי רוח הפכפכים ובלבול פנימי. קיים רעב גדול להשתייכות חברתית כי מתחילה תחושה של בדידות פנימית שפעם נוכחות הורה יכול היה למלא, אך עכשיו עם כל האהבה של הילד להורה, תחושה זו מתמלאת בעיקר דרך נוכחות בני הגיל. כך מקבלים תמונה של ילדה עצבנית ופחות מווסתת מאשר כשהייתה ילדה צעירה יותר. כמה נפוץ, כמה לא מפתיע לאנשי המקצוע, ועד כמה כואב כל פעם מחדש להורים ומשאיר אותם מבולבלים..

את מתארת את ביתך כילדה ל"תפארת", נוחה מאד עד לפני שנה. יש ילדים נוחים אך ילדים נוחים מאד ייתכן שהם מקבלים תשדורות מהוריהם כי מצפים מהם שיהיו כאלה. אולי הוריהם לא יכולים לסבול מתחים וחילוקי דעות.
אני חוזרת ואומרת שהעובדה שהיום הילדה השתנתה, עד כמה שלך ולאביה לא נוח, עבורה זו התפתחות חיובית. היא פחות מנסה לרצות אחרים, היא חושבת על עצמה, נהייתה יותר אגוצטרית מאשר בעבר ( זה כתוב בספרות בדיוק כך, זה שלב ארוך אך הוא עובר בסוף..). היא גם פחות חוששת מריבים.זו התפתחות חיובית כי יש סיכוי טוב שאם תתרגל את העקשנות והעמידה על רצונותיה מולכם (גם כשהם לא הגיוניים או גם כשמגיע לה עונש מסוים), היא גם תיישם זאת בעתיד מול אנשים אחרים. כך תפתח אישיות יותר חזקה. זאת במחיר של אי נוחות בקשר איתכם, אני מודעת לכך.
אכן השינוי פתאומי וקיצוני. את צריכה להיות יותר סבלנית ופחות חששנית מול ריבים וחילוקי הדעות. זה לא סוף העולם, דוקא קשרי האהבה הם עמוקים יותר כשיש ריבים, אז ה"אני אמיתי" מתגלה. שימי לב שהיא מפנימה תוקפנות, היא מפנה כעס גם כלפי עצמה, בגלל זה השתמשה במילה הקשה הזו -להתאבד-. כל כך קשה לה לצאת כנגדכם ולראות אתכם סובלים אך גם קשה לה לרצות ולא לעשות לפי צרכיה.

אני מזהה כאן את הכאב הגדול שלכם כשהפנטזיה על אידיליה משפחתית בקשרים בין הורים-ילדים מתערערת. אך האמת היא אחרת - בקשרים אמתיים יש מתחים וכשנשמרת אידיליה משפחתית, מישהו מבני המשפחה עלול לשלם מחיר אישי גבוה בעצמיותו ועצמאותו. חשוב שתהיה לכם את הסיבולת הרגשית להכיל את הבת גם כשאינה נעימה, שהיא מתרגזת ואומרת לעתים משהו לא במקום. בו זמנית להמשיך לכוון אותה ולחנך אותה כי גם אץ זה היא צריכה.
הייתי ממליצה שאתם ההורים תפנו להדרכה קבוצתית או להדרכת הורים פרטנית. השתתפות בקבוצת הורים עם דילמות משותפות מאד יכולה להועיל לכם.

מקווה שעזרתי,
בהצלחה,

שלי ורדי