משבר גדול-דחוף!!!

שלום לך,
צר לי לשמוע על שנים כל כך קשות. אני משערת שבחוויה של בנך את סוג של "אשמה" בכך (ואולי גם בחוויה שלך). חוויה שאינה רציונאלית ונכונה עובדתית,אך מבחינה רגשית "מנהלת" אותו... לאור מיעוט האינפורמציה זה יכול להיות ההסבר לאלימות ולזעם כלפיך (איני קוראת שזה המצב גם מול אביו...).
אני סבורה שכדאי - בתאום עם אביו - לנקוט במסר ברור ועקבי של הנכחת המחשבות/הרגשות אך גם שימת וסימון גבולות ברורים. כלומר, אני מבינה שקשה לך. שאתה כועס עלי... שאתה חושב... המצב באמת לא פשוט... יחד עם זאת, איני מוכנה להמשיך... בקשותיך לא יענו כל עוד אתה מתנהל באופן ...
אלה הן רק דוגמאות לאמירות שיכולות להאמר, אך חשוב שזה יעשה כשאת מסוגלת (וגם אביו) לעמוד בכך. אני הייתי מוסיפה ואומרת שאולי אפילו לומר משפטים כמו "זו לא המשפחה שרצית... לא האימא שרצית... לא ההורים שבחרת...". משפטים לא קלים, אך הם יוכלו לתת הנכחה לכל מה שבנך קרוב לוודאי מרגיש.
העיקרון המנחה הוא - בוא נדבר על הכול. מה שמדברים עליו לא צריך "לעשות אותו". קרי, ויסות, עיבוד, דיבור על הן חלופות להתנהגויות פוגעניות המבטאות את הזעם שלא מדובר.
בהצלחה,
נלי

נלי תודה, רבה.
אכן צדקת המשפטים שהוספת נאמרים כמו הלוואי שתמותי , הרסת לי את החיים אני שונא אותך וכו'.ולאבא שלו מעט מאוד
הוא אומר שאף פעם לא היה מאושר והוא לא זוכר את השנים לפני המחלה
כיצד אני אמורה להגיב על האלימות הפיזית הקשה כלפי? האם אני צריכה להציב לו גבולות בכלל?
כמובן שהוא לא משוחח איתי

שלום לך אביב,
אני מתארת לעצמי שגם בנך וגם את נמצאים במצוקה רבה.
הוא רק נער בן 12 וכבר כל כך כועס, שונא, מיוסר.
קשה לומר בדיוק דרך אתר אבל יש להפסיק את האלימות מיד ובאופן ברור, תוך ביטוי של הבנה למצבו הנפשי. מה שאומר את הדברים הבאים:
1. איני יודעת איך אביו מגיב לכך אבל כדאי לגייסו להצבת גבולות אלה, תוך גילוי הבנה לרגשותיו. מדובר בשיחה קשה, בה יאמר שאלימות אף פעם אינה הפתרון - גם לא לרגשות הקשים ביותר. שיחה שאולי איתו - עם האב - הוא יהיה מוכן לערוך.
2. טוב שאתם נמצאים בטיפול זוגי, אבל אני ממליצה לשלוח גם את בנך לטיפול רגשי. לתת לו מענה נפרד, ייחודי עבורו. יהיה לו קשה לעבד את כל מכלול הרגשות הזה לבדו. כשילד מכה/מגלה אלימות כלפי אחד מהוריו הוא כאילו הופך את סדר הדברים... זה אומר שהוא עצמו גם מבוהל, לא רק כועס, ושלבטח אינו מרגיש מוחזק ונתמך רגשית. הכי קל להגיב לאלימות באלימות, אבל השתדלו לא לעשות זאת. השתמשו בדיבור תקיף, אך אמפטי, בהצבת גבולות, סנקציות מסוימות - אם אין ברירה. אני מקווה שבמשך הזמן שלאחר כניסתו לטיפול הוא יצליח להגיב אחרת.
ואחרון חביב - אם תפעלו ביחד, תוך מסרים ברורים ומתמידים ותוך התייחסות למצבו הרגשי אני מאמינה שתוכלו לעזור לו.
הרבה כוחות,
נלי