בן 18 ומקריח

שלום, אני בן 18 (השבוע חגגתי 18) ואני כבר מגיל 17 שמתי לב שאני מקריח בחלק הקדמי של הראש. בהתחלה זה היה רק במפרצים וזה היה מלווה בהכחשה ואז הלכתי לרופא שאמר שאין לי כלום ואז קצת נרגעתי. אבל נסיגת השיער במפרצים המשיכה ואני כל הזמן הייתי בתהליך של הכחשה, כי מה לעשות- זה הכי נוח. אבל בחודש האחרון גם השיער בקו המצח החל לסגת בנוסף למפרצים והרגע הסתכלתי במראה וזה פשוט נראה זוועה =(
אני לא יכול להסתכל על עצמי במראה כי אני נגעל.
אתם יכולים לדמיין לעצמכם בגיל 17 פתאום לקום ולראות שנושר לכם השיער, ובגיל 18 להיות חצי קירח?
מגיל 17 אני כל יום במצב רוח נוראי וכל פעם שאני רואה אנשים מבוגרים יותר עם שיער נהדר אני פשוט מת לבכות ולהוציא את כל הכעסים שלי, ובגלל שאני רואה אלפי אנשים כאלה-אני כל פעם מרגיש שאני פגום, ושהעולם דופק אותי - אבל לאט לאט כדי שהכי יכאב לי.
ההורים שלי כמובן לא תומכים ואומרים שאין לי כלום וזה שאני מראה להם שהשיער שלי נסוג ב-5 סנטימטר מביא רק לתגובה "נו תראה, זה סימן שאתה מתבגר, אתה צריך להיות שמח". ואמא שלי גם אומרת "ובכלל, קרחת זה הכי באופנה עכשיו"
איך אני יכול להתמודד עם חוסר תמיכה מצד ההורים ואיך אני אמור לשלם מהכסף שלי על התרופות שאני רוצה לקחת? כל התרופות עולות מלא כסף וההורים שלי אמרו שאין בכלל מה לדבר על תרופות... ובכלל, תרופות בגיל 18? לשחק עם ההורמונים בגיל כל כך צעיר?
אני חודש לקראת גיוס ולמרות שאני הולך בצבא לתפקיד שאני הכי מרוצה ממנו בעולם, אני לא יודע מה אני הולך לעשות... איך לעזאזל בן אדם מקריח שורד בצבא?
עכשיו אני עוד יכול איכשהו להסתיר עם השיער הארוך שיש לי באמצע הראש אבל בצבא צריך להסתפר קצר...
אני כל הזמן חווה פרקי דיכאון והחברים שלי כל הזמן רוצים להיפגש איתי ואני כל הזמן מוצא תירוצים למה לא, כי אף עם אין לי מצב רוח ואני מרגיש שאני פוגע בהם.
כל הזמן רע לי ואני חושב מחשבות שאני מזדעזע מהן כמו לרצוח מישהו שאני רואה ברחוב או להרביץ לבני משפחה ואני לא מבין מאיפה מגיעות לי המחשבות הפסיכיות האלה! אבל הן פשוט מחליפות מחשבות טובות בלי שליטה.
אני מרגיש שאני משתגע.
תעזרו לי!!