בן מתבגר בגיל 12.5

שלום לך,
לאור מה שכתבת אשתף בכמה ממחשבותי:
האחת - בנך רוצה להיות "ילד טוב" אך משהו - הקשור למיניותו - חזק ממנו...
השנייה - נראה לי שעד כה ההתייחסות שלך ושל הבוגרים סביבו הייתה בעיקר להפסיק את ההתנהגות הלא רצויה, ולא לרדת לעומק העניין.
שלישית - החיבור בין התנהגויות לא רצויות לבין ענישה: יש להערכתי לחשוב על ההקשר. על מה בדיוק הוא נענש?
הרביעית - כיצד בנך מתנהל בכלל בחיים? איך הוא עם לקבל גבולות? לווסת את עצמו מבחינה רגשית? להתמודד עם דחיית סיפוקים/תסכולים/כעסים?
האחרונה - אני משערת שהעיתוי הינו אכן רגיש לאור העובדה שהוריו בתהליכי פרידה, אך סבורה שלא הכול קשור לכך.
יש לזכור גם שיש לו פה "שותפה". היא אכן צעירה ממנו בהרבה ועליו מוטלת יותר אחריות אך משהו באינטראקציה ביניהם מפתה ומושך את שניהם.
אי לכך אני מציעה לשוב ולהתייעץ עם בעל/ת מקצוע עליו/ה את סומכת (האם האב שותף לעניין?). איני מציעה ללכת בדרך של אזהרות וסנקציות אלא לתת מענה עמוק יותר למשיכה, לעניין אך גם לבסס יכולת לקיים גבולות ולכבדם. אני מבינה את החשש מפני ,כתם" חברתי-משפחתי, אולם למען בריאותו הנפשית והמינית של בנך כדאי שזה לא יהיה השיקול היחידי.
בברכה,
נלי

ד"ר שטיין,
לעניין תגובתך, אני מבקשת להבין את מחשבתך השנייה, לאיזה עומק עניין יש לרדת? אם מדברים איתו רק על עניין המעשה? ואם לא עשיתי זאת נכון , איך לעשות זאת?
לעניין מחשבתך הרביעית: בני קיבל ומקבל גבולות, הוא תלמיד טוב שעולה לכיתה ז' והתקבל לכיתת מצויינות, הוא ילד רגיש מאוד. יש בינינו קשר טוב מאוד, כי הוא מספר לי הכול, לא תמיד ב"שלוף" לפעמים גם בעידוד מצידי. אין לו הרבה חברים , אבל הכמות הקטנה מספיקה וחשובה לחברות טובה וקשר טוב.
לשאלתך אם האב שותף, אז התשובה היא כן.
איך מכאן אני אני מתמודדת?

רונית שלום,
ביחס למחשבה השנייה, בה הייתה גלומה ההצעה להתייחס יותר לעומק, הרי שאני הייתי מציעה לשוחח אתו ולברר אתו כיצד הוא רואה ומבין את מה שקורה בינו לבין בת דודתו. זאת במטרה להבין את עולמו ולגייס את המוטיבציה שלו לשליטה עצמית.
הייתי מעלה את המסר שמצד אחד יש לנו כבני אדם תשוקות וחשקים אך מצד שני עלינו ללמוד לווסת אותם ולהתאימם למצב. כך למשל, הוא יכול לנגוע בעצמו בפרטיות חדרו, אך אינו יכול לגעת במישהו אחר, כולל בה.
נסי לדובב אותו לדבר ולא רק להשמיע לו...
הייתי מנסה גם להתעכב בעדינות על הקושי שלו להתאפק... כדאי לשמור במחשבה את הרעיון שמדובר במיניות מתפתחת בה למסרים שלכם יש משמעות מרחיקה לכת.
ואולי אפתיע אותך אך אני סבורה שיש להביט בעניין גם בצורה אחרת - בהיבט שנותן נורמליזציה מסוימת למעשים. מגעים ראשונים, התנסויות והבעות עניין קורות בתוך המשפחה ובטח בין בני דודים. לא שלא צריך להשגיח, להיות עם יד על הדופק, להסביר ולשים גבולות, אך גם חשוב בעיני גם לשמור את המחשבה הזו. ולו רק בכדי שאת תוכלי להיות פחות דואגת, חרדה ולחוצה.
אני מקווה שאביו שותף למסרים ומציעה גם שאף הוא ישוחח עם הבן ויחלוק עמך במידה מסוימת את הטיפול בכך. אם הוא יכול.
בהצלחה,
נלי