תמיכה של בת הזוג

גיא בוקר טוב,
אני בהחלט יכולה להבין את עמדתך וציפייתך אבל הנה כמה נקודות למחשבה:
- האם בררת עם עצמך מדוע אתה זקוק לתמיכתה באופן כל כך מפורש? האם בנך לא יודע למעשה שאימא חושבת כמו אבא - גם אם אינה אומרת זאת באופן ברור לגמרי?...
- וכן, גם אם אכן חשוב שהורים יציגו סוג של "חזית מאוחדת" הרי שלהיות במתקפה שניכם מול הבן יכול לפגוע עוד יותר ביחסים עמו.
צריך לזכור, דרך ובכל הקונפליקטים שאלה עדין ילדינו... להחזיק במחשבה - בנוסף לכעס - גם את ההבנה שהם אנשים צעירים, בגיל ההתבגרות, שהמאבק שלהם אולי לגמרי תואם את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.
אי לכך, אני מציעה שתהיה אמירה בנוגע ל"אנחנו חושבים... מצפים... מבקשים...", שאותה אשתך תאשר ולו בניד ראש או במבט, אך לא בהכרח עמדה נחרצת של "שניים מול אחד".
בברכה,
נלי

תודה .
לא התכונתי שאני ואשתי נתקיף את הילד , כוונתי היא שכאשר הילד צועק , מרים קול , מתחצף על אחד ההורים והצד השני במקרה אשתי נמצאת באזור או שומעת את בני או נמצאת בתוך אותה שיחה / ויכוח שתגיב מיד להרמת הקול או להתחצפות הילד , אינני חושב שהיא חייבת לחשוב כמוני ולהביע עמדה באותו ויכוח אבל בהחלט היא צריכה להביע את התנגדותה לצורת הדיבור של הילד כלפי הוריו .
אני בהחלט חושב ששני ההורים צריכים להביע את אותה עמדה כלפי הילד וחילוקי דעות יש לדון לא בפני הילד .אחרת נוצר מצב של אמא טובה נותנת ומרשה הכול כולל שיצעקו עליה , אבא רע קשה יותר .
אני חושב שכפי שאני מתחשב באשתי ובחולשות שלה ובדברים שמציקים לה בזוגיות ובחינוך הילדים כך גם עליה להתחשב ולהבין בחולשות ובמצוקות בעלה ולהגן עליו , אחרת מה מטרת הזוגיות ?
אשאל שאלה מהחיים: 1. אחד השכנים התקיף את אשתי מילולית באופן גסה ,ביותר ואף היה בשלב מסוים מגיע להרמת יד, האם לדעתך היה עלי להגן על אישתי או לתת לה להגן על עצמה לעמוד בצד ולשתוק ?
2. האם אני כבעל צריך להתחשב בבקשתה של אישתי (כאשר קיימים בבית דברים שמפרעים לי ומציקים לי ואני רוצה שהם ישתנו כי הם מפרעים לי) ואשתי לא צריכה להתחשב במצוקות של בעלה ?
תודה

הרצל שלום,
אני מבינה שאתה מברר עמי את מושג ההדדיות בתוך קשר זוגי והורי, ואת ההיבטים השונים של הציפייה להדדיות כזו. אתה אומר שאתה מבין שיש מקום לשונות, ואני בהחלט מסכימה איתך שיש מקום לברור ולהתחשבות הדדיים, כמו גם לדיון בסוגיות שונות ביניכם ולא ליד הבנים.
אשתך צריכה גם לשאול את עצמה האם היא חווה את עצמה כמי שמוחלשת על ידי התוקפנות של הבן? אם כן - מה מחליש אותה? מדוע אינה יכולה לאסוף כוחות ולהציג מולו את העמדה המוסכמת על שניכם? אולי היא חושבת שכך היא מטפלת נכון יותר בבנכם?
לגבי השכן הרי שזו כנראה דוגמא. יש פה הרבה מה לחשוב - התערבות בטווח הקצר, קריאה למשטרה - בטווח הארוך יותר... אבל מעבר למענה הקונקרטי לדוגמא כזו עולה בי המחשבה לגבי האופן שבו אתה חווה את בנכם... האם לזה כוונתך ("שכן שתוקף"...?). מציעה לך לברר נקודה זו עם עצמך.
שבת שלום,
נלי

לצערי לא הבנת אותי נכון , לא השואתי את השכן לבני , נתתי דוגמא שבמערכת יחסים אחד צריך לתמוך ולהגן על השני גם לפעמים באם הצד השני לא מסכים איתו אבל הוא העלה את הנושא , לו זה מציק , לו זה מפריע במערכת הזוגית ולדעתי בת הזוג צריכה להתחשב בו במקרה שבו הבן תוקף מרים את הקול על הוריו , מתחצף וכו"י .
באם אני מבקש מאשתי שתגיב בזמן שהילד מתחצף אלי ז"א כאשר הברזל חם מתוך כוונה שהילד יראה ששנינו באותה עמדה ומתנגדים להתנהגות זו ובאם אשתי עונה לי שהיא לא מסכימה איתי ותעשה זאות כי אין לה בררה אחרת אז משהו לא תקין ביחסים בינינו ?, לדעתי .
אשמח לקבל גם את דעתך .
תודה

הרצל שלום,
סליחה אבל רק עכשיו ראיתי את הודעתך.
באופן עקרוני אני מסכימה איתך, השאלה תמיד היא איך עושים זאת ובאיזה עיתוי. אני גם לא כל כך מבינה עם מה אשתך לא מסכימה... למה היא מתכוונת ש"אין לה ברירה אחרת"?
יתכן שיש פה משהו עמוק יותר השווה ברור. למה שלא תלכו להתייעץ? רק שניכם? תנו לעצמכם מרחב של שיחה, בעזרת אדם שלישי מקצועי, ללבן סוגיות אלה.
בהצלחה,
נלי