איך יודעים מה באמת הבעיה?

שלום
בתי בת 13, אני במערכת יחסים ארוכה.
בתי עברה טלטלות לא פשוטת לצערי עקב הגירושין ועוד . נולדה עם בעיות משמעותיות בוויסות תחושתי.
באישיות שלה מאוד רגישה מופנמת ועדינה אך יחד עם זאת המון התקפי זעם שמופנים כלפי עצמה.
בחודשים האחרונים לא קרה שינוי מהותי בחייה אך התנהגותה השתנתה מקצה לקצה.
התרסה כלפיי בצורה קשה, חוסר מוכנות לקבל אף כלל ממני שנהוג בבית, אין רצון להתגמש כלל.
איומים כגון "אם לא תתני לי לעשות מה שארצה (מתי לישון כולל שינה בשעות שהן יותר כבר בוקר מאשר לילה, כמה זמן ובמה לצפות בטלוויזיה באופן חופשי, אכילת ממתקים במקום אוכל ועוד) אז אעבור לאבא"
החינוך שאני מעניקה לה כולל סדר יום קבוע אך גמיש בהתאם לנסיבות, אני עקבית וחושבת שאני מעניקה לה המון אהבה.
בתקופה האחרונה החלה בטיפול פסיכולוגי . כרגע המטפלת לא רואה בעיה
חוץ מבית הספר שגם שם החלו גלישות בבעיות התנהגות לאחרונה, אני היחידה כלפיה מופנית העויינות והאמירות הקשות.
לדברי אביה ההתנהגות אצלו מושלמת (הוא מעניק חופש מוחלט כפי רצונה והיא אכן כך נראה נהנית מזה)
אמירות כמו "אין לי רגשות" ועוד.
מודעת לכך שלא תוכלו "לאבחן"
אך בהתחשב בכך שבגיל ההתבגרות פורצות לצערי גם הפרעות נפשיות (יש במשפחה הקרובה לצערי תורשה ) איך ניתן לדעת האם זהו מרד בלבד או שמא יש כאן אכן בעיה?
האם יש איזשהם סימנים שמבדילים או שהכל נראה אותו דבר?
איך יודעים לפני שמאוחר מדי שזה לא סתם נניח מרד גיל ההתבגרות וזה משהו אחר?
ההתנהגות שלה השתנתה מהקצה לקצה.
תודה