דילמה קשה

שלום,
בתי הבכורה בת 15 בקרוב. נערה מקסימה, נבונה ואחראית. הכירה לפני מס' חודשים נער באמצעות האינטרנט דרך מכר משותף. הסתבר לה שלנער בעיות התנהגות ועבר של התנהגויות פליליות ולכן הוא שוהה במסגרת לנערים עם בעיות התנהגות מתמשכות ונמצא בתהליך שיקומי. יש לציין שקיימת בנינו תקשורת פתוחה והיא שיתפה ועדיין משתפת אותנו בנושא. התנגדנו מאוד לקשר ואף ניסינו להסביר לה את מורכבות העניין, על כל היבטיו. אך היא בשלה, התעקשה להמשיך את הקשר בטענה שהנער "מקסים ולא מעורב יותר בשום דבר שלילי". בתחילה עוד קיווינו שהקשר יתפוגג מאליו ולא נקטנו באמצעים חריפים כמו איסורים נחרצים או אפילו לקיחת הטלפון מתוך מחשבה שהיא תמצא דרך אחרת ליצירת קשר אתו ועדיף שתגיע למסקנה לבדה תוך כדי שאנו ממשיכים כל הזמן להאיר את עיניה ולומר את דעתנו על הקשר. כיום הם עדיין בקשר. בעיקר טלפוני אך כ-3-4 פעמים הם נפגשו באזור מגורינו ולעתים בנוכחות חלק מחבריה שלדבריה "אוהבים אותו מאוד". היא חוזרת ואומרת שלא רוצה לוותר על הקשר כי טוב לה אתו, כיום נמצא במקום אחר מבחינת ההתנהגות ואף אמר לה שבשנה הבאה כבר עובר ללמוד במסגרת רגילה. היא גם אומרת לנו שמבינה את חששותינו אך גם שאנו שיפוטיים מידי כלפיו ולא מוכנים לקבל את העובדה שעובר שינוי. יש לציין שלאורך כל החודשים הללו נשארה אותה נערה מקסימה, תלמידה טובה ומשקיעה בלימודים, יוצאת עם חבריה, עובדת כבייביסיטר ועוד. אנחנו בדילמה קשה כיצד להמשיך ולנהוג. היא מבקשת ואף הוא כתב לנו שנסכים לפגוש אותו ולו פעם אחת. בעלי מתנגד לכך בתוקף ואני אמביוולנטית. אני אפילו חושבת שההתנגדות שלנו רק מחזקת יותר את הקשר בניהם ובמידה ונרפה מכך "האוויר ייצא מהבלון" ואם קיימים חלקים אחרים בקשר הם יבואו לידי ביטוי דווקא אז.
האם להסכים להיפגש אתו ולאפשר להגיע אלינו? עדיף שיפגשו מחוץ לטווח ראייתנו ושליטתנו? אולי אנחנו באמת שיפוטיים מידי ומדובר בנער שטעה בדרכו ומנסה להיכנס למסלול חדש? אני מאוד מעריכה את כנותה של בתי ולא רוצה לאבד זאת
אשמח מאוד לקבל ייעוץ בנושא. תודה!