ייעוץ

שלום אני רוצה לשתף כאן לגבי משהו קטן,מקווה שזה מקום מתאים
אז ככה, טיפה עליי- אני בן 19, עדיין לא בצבא אלא בדחיית שירות. אני הבכור בבית
ובאופן כללי זכיתי להיות מאוד מוכשר ולהצליח בדברים שאני רוצה ועושה, ולהיות אהוב על הסובבים אותי.
אני כותב את ההודעה כאן כשחודש וחצי אני לא מדבר עם אחותי, הקטנה ממני בשנתיים.
אני ארחיב כאן מעט עליה ועל היחסים בינינו, כי הסיפור הקונקרטי פחות חשוב להבנתי.
היא ילדה משקיענית, משקיעה והשקיעה מאוד בלימודים שלה בתיכון. גם היא אהובה על הסובבים אותה. כאשר היא רק החלה לגשת לבגרויות בכיתה י' היא עברה משבר מתמשך כתוצאה מלחץ (לא יודע מה צריך לפרט, אז אשאיר את זה כך) שגרם לה, ולנו לשבר. היא התגברה ב"ה והיא עוברת טיפול פסיכולוגי (אני לא יודע אם הוא קשור דווקא למה שהיה בכיתה י')
ויחד עם המון עזרה מאיתנו בשנתיים שעברו היא עברה את הבגרויות (המון הכוונה ל-המון. אני אישית לימדתי לדוג' במתמ' ובביולוגיה שזה מקצוע שלא למדתי, וכל אחד במשפחה למד איתה מקצוע אחר) היום, בכיתה יב' היא כבר גיבשה לעצמה את סגנונה והיא לומדת פחות או יותר עצמאית.
חסרונותיה (עד כמה הדבר מורגש מעבר למסגרת הביתית- אין לי תשובה על כך) הן
בהיותה "לא מודעת" לסובב אותה ובסוג מסויים של נרקסיזם במובן של אנוכיות, זאת ההרגשה שלי כמובן ולא איזו אבחנה. שוב, במישור הביתי ,הדבר מורגש לכולם כאן.
אבל עד כאן, כולם בסדר, דואגים, אוהבים וכו', בצורה בריאה- עליות ומורדות.
אישית מאוד דאגתי לה ואהבתי אותה בתור אחותי, מאז ומתמיד.
בכל אופן, אני אסיים במה שקרה, הוא שכחודש וחצי לאחר המון בקשות מצידי שתבוא איתי לקניון, וסירוב מצידה, שכן היא מסרבת תמיד לעזור לנו- היא בקשה ממני את התיק שלי וסרבתי בצורה מוחלטת בתור תגובה. והיא הגיבה בצורה גועלית. זה לא דבר חדש , אבל לא דיברתי איתה אז איזה זמן מסויים. באיזשהו שלב ה"פוגע" הפכה ל"נפגע" והיא ה"מחרימה" אותי . כמובן שהיא לא התנצלה, אלא ממשיכה כרגיל ופורחת.

ראו, עד כאן פרטתי יותר ממה שרציתי, ופחות ממה שצריך, על זה ואני אשמח לייעוץ ועזרה בקשר לכך. כי הריב כשלעצמו מפריע לי. אך העיקרי שאני רוצה לשמוע דעה חיצונית לגביו הוא אני:
הכוונה שלי היא להרגשה שיש לי כעת ולהתמודדות שלי עם מצבים כאלה-
מה שאני מרגיש עכשיו מורכב מחוסר הוגנות,הרגשת כפיות טובה כלפיי, רצון ל"החזיר" , וכו'
[אפרט כאן בקיצור שהיה לי עוד מקרה יחיד כזה עם חבר טוב מאוד - שכשלא דיברנו היו לי את אותן הרגשות,שנראה שהצד השני ממשיך כרגיל ופורח]
ובעיקר שני דברים:
1. אני לא מסוגל להתעלם מההרגשות שכתבתי לעיל. אולי זה דווקא מראה על בריאות, אבל הייתי רוצה להיות מסוגל להתעלם מכל זה ובמידה מסויימת "נרקסיזם" כזה משל עצמי- יכולת להתעלם ולהמשיך לפרוח כמוהם
2. הרגשה מאוד מאוד חזקה שהייתה אצלי בשני המקרים האלה היא שהצד השני פשוט 'עוקף אותי בסיבוב' ובעוד אני מדשדש מאחור הם רצים קדימה