עוד משהו קטן

וואו...את ממש מפחידה אותי !!!
יש לי בת (16) עם אותו התנהגות חשבתי שזה נגמר בשלבים מאוחרים יותר
גם אני נשארת פעורת פה ופגועה עד עמקי נשמתי אך לבסוף אני זאת שגם נכנעת "בקרב"
ויושבת איתה לשיחה ומבהירה לה את התמונה כולה והיא עוד מבקשת סליחה וגם רוצה לשמוע אותה ממני..
שיהיה לך בהצלחה אמא יקרה

תודה יקירה!
זקוקה לכל מילה של עידוד. שנים נהגנו כמוך ובכל פעם שהיא נרגעה ישבנו וליבנו איתה את הדברים (ושמענו "סליחה" מהפה לחוץ). אני מרגישה שהגישה שלנו הובילה בסופו של דבר לזה שאין מחיר אמיתי להשתלחויות - אז יום אחד כעסנו והצבנו גבולות ולמחרת "עסקים כרגיל" ולכן היא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ואפילו להסלים. אני גם חרדה ממש מהמודל שהיא נותנת לאחיות הצעירות שלה, שעוד לא התחילו את גיל ההתבגרות ולא יודעת איך למנוע שגם הן ירגישו שאפשר להתפוצץ בלי מנגנון בקרה. אני לא מגזימה כשאני אומרת שכשהיא מתפרצת ככה, אני מרגישה כמו קורבן לאלימות - כמו אישה מוכה - כי זה נמשך ונמשך בלי יכולת לעצור. לא יכולה יותר להרגיש ככה....