מתבגרת פוגענית - תזכורת

שלום לך,
את מתארת אימהות מיטיבה לנערה סוערת רגשית בעלת קושי ניכר בוויסות רגשי. נדמה שמה שאת מתארת הוא סוג של התקף זעם, אותו אפשר לראות בקרב ילדים צעירים אפילו בני שנתיים... הזעם כמו גם הסירוב להכיר בפגיעה מבטאים אף הם שמבחינה רגשית בתך נמצאת - לעתים (כשהיא בבית) - בשלבים רגשיים מוקדמים, שלא בהתאם לגילה הכרונולוגי.
איני יודעת מדוע. לא מכירה את השתלשלות היחסים ביניכם אך נראה שבגילה את בהחלט לא אמורה להמשיך ולהיות "אובייקט" לתוקפנות ולהרסנות מבלי להגיב. איני מאמינה ב"ברוגזים" אבל אפשר לתת למתח להמשיך עוד תקופה מסוימת כדי לסמן משהו בבחינת "גבול" שנחצה. היא מצאה סוג של פתרון בינתיים. אל תיבהלי. תחזיקי מעמד, תני לזה עוד קצת זמן...
בנוסף, לאור מורכבות הדברים, הייתי ממליצה מאוד הן עבורך והן עבורה ללכת לטיפול נפשי מקצועי.
בברכה,
נלי

בוקר טוב,
עוד משהו: כשאני מציעה לך לתת לדברים זמן אני מתכוונת - בעיר - למשמעות הנפשית עבור בתך לא לראות אותך מתפרקת. היא יכולה לכעוס ולפגוע, זה מאוד קשה ומחייב טיפול, אבל את נשארת בשלך. קרי, לא מתמוטטת, לא נכנעת, לא חלשה. כל האפשרויות האלה - באם הן קורות - מעוררות עוד יותר את זעמה היות היא מרגישה ביתר שאת חלשה ובלתי מוחזקת.
נלי