לא יוצאת מהבית

שלום לך,
מהתיאור הקצר שתיארת אני מתרשמת שבתך נמצאת במצוקה וכנראה בדיכאון. החשש לצאת מהבית מוכר קלינית, כמו גם השינה המרובה, הקושי לתפקד ולו בנוגע למטלות היומיומיות ביותר והניתוק החברתי. לא ציינת כמה זמן המצב הזה נמשך, אך נראה שברור לך שהוא אינו תקין ואינו מותאם לגילה.
אני מציעה לא לכעוס אלא להבין שזה חזק ממנה.
בנוסף, אני גם מציעה לפנות לטיפול נפשי. היא זקוקה לעזרה (אולי אף לאשפוז...).
בברכה,
נלי

תודה לתשובתך. נראה שהיא אינה בדכאון, אלא במצב רוח מרומם. במלאכות הבית היא תמיד מסרבת להשתתף והדבר נראה מתוך עצלנות ולא מתוך דכאון. איך כדאי לפעול, מלבד הדרך שהצעת?

שלום לך,
קשה לקבוע דיכאון דרך אתר אינטרנט. הצעתי זאת משום שהתמונה הכללית של לא לצאת מהבית, לא יצור קשרים חברתיים ולא ללכת לבית הספר אכן מדאיגה.
אם איני טועה דברת גם על שינה מרובה...
היא במצב רוח מרומם משום שלכאורה היא מצליחה להימנע ממאמץ. מה שאומר מלחיות את החיים מחוץ לבית, תוך התמודדות עם האתגרים המחכים לה...
לא הייתי שמה הכול תחת הכותרת "עצלנות". כדאי להיזהר...
בכל מקרה אני שבה וממליצה על טיפול עבורה ועל הדרכת הורים עבורכם.
אפשר גם טיפול משפחתי שיכרוך את הדברים ביחד, ויוכל לסייע בהתוויה של תוכנית עבודה - אישית ומשפחתית.
בהצלחה,
נלי