כל הזמן עונה

שלום לך דפנית,
באמת נראה שבנך חסר בטחון, כפי שאת מתארת, וגם פסיבי ותלותי בכל הנוגע ברצון וביוזמה שלו לבצע דברים ומשימות שנראות לו קשות (לימודים ומטלות בית). אך יש לא לשכוח שיש לא מעט תחומים מחוץ לבית בהם הוא חש ככל הנראה יותר מחוזק ואהוד ויוצר קשרים תקינים הן עם מוריו והן עם חבריו. ניתן להבין מכך שההרגשה הלא נעימה שלו מתמקדת בבית. הבן מרגיש "פחות ערך וקטן". אולי המעמד שלו בין האחים והמעמד שלו מולכם, ההורים, בעייתי עבורו ומתסכל אותו. את מזכירה שאחיו מעירים לו כי הוא מעצבן אותם. אך למה הוא צריך לעצבן אותם? להתנהגות הזו יש סיבות ומניעים. האם הוא רוצה להתבלט ביניהם, להיות בעל מילה ודעה? האם הוא מרגיש שאחיו לא מחשיבים אותו ושהוא לא מעניין אותם ודרך ההצקות מבטא את התסכול שלו וגם מנסה ליצור עמם קשר או לחוש שליטה מסוימת עליהם ? בנוסף, אינו מצליח להשתחרר מהתלות בך, הוא חושש להעז ולנסות דברים חדשים, חושש מיד שלא יצליח. אתם כהורים צריכים למצוא דרך לחזק אותו, להפחית את התלות שלו בכם. אני לא יודעת מדוע אתם לא מצליחים דרך חיזוקים והערה לתכונות ולכישורים הטובים שלו להעצים אותו , ייתכן שאתם צריכים לבדוק עם עצמכם אם אתם ביקורתיים מדי כלפיו, או מרחמים עליו מצד שני יתר על המידה. לגבי שיעורים צריך להעביר יותר אחריות עליו, גם בסיכון שלא יצליח בהתחלה ויפספס מעט,וגם והעביר יותר את הפקוח על המורה שלו. שימו לב האם מתפתח דפוס משפחתי לפיו כל בני המשפחה לא מעריכים אותו וחושבים שהוא הילד הבעייתי בבית. הייתי ממליצה על כמה פגישות של ייעוץ משפחתי, בהשתתפות כל האחים. במספר פגישות בהחלט ניתן לעזור בהתבוננות אחרת של המשפחה על עצמה ועל הבן, ובכך בהתבוננות אחרת וחיובית יותר של הילד על עצמו.

בהצלחה!

שלי ורדי

הי שלי,
שמחתי לקרוא את תגובתך אבל לפי מה שאת מתארת את אומרת שכאילו אנחנו ההורים נותנים לו הרגשה שהוא פחות משני הילדים האחרים. ממש לו, כל הזמן אנחנו מחזקים אותו גם בשיחות וגם בחום ואהבה. בעניין ההצקות יש לציין שיש לו שני אחים אח בן 9, שהם חברים טובים מאוד ומסתדרים ברוב הזמן יפה, משחקים ביחד ונשארים גם כל החופש ביחד לבד בבוקר. אחיו מאוד מעריץ אותו. האחות הקטנה בת 5, רואים שהוא אוהב אותה מאוד אבל יכול להיות שבאמת רואה שבגלל שהיא קטנה אז יותר מוותרים לה. בעניין מטלות הבית: הוא יכול לפעמים לסדר את הבית ולבקש אפילו לעשות כלים, שואב אבק. ויותר מכולם רוצה לעשות לנו הפתעות. לפני שבועיים היה יום הולדת לבעלי והוא החליט שהוא עושה לו הפתעה. קנינו לו מצעים עם תמונות שלנו והקדשה על המצעים. הוא קנה בלונים וכל מיני דברים ומאוד התרגש (הוא ילד מאוד רגשן) ולא הסכים שאני ישתתף בהוצאות של המתנה (450 ש"ח).
יש לציין שאתמול, דיברתי איתו ואמרתי לו שאני רוצה שנעשה את העבודה שהוא צריך להגיש לחטיבה בתחילת השנה. ישבתי אתו בהתחלה והוא המשיך לבד (למרות שמידי פעם אמר שהוא ימשיך מחר) אבל בסוף הוא המשיך וכל הזמן נתתי לו מחמאות. גם בערב ישבנו על חוברת באנגלית וזה הלך הרבה יותר טוב.
אני לא חושבת שבבית הוא מקבל יחס פחות מכל האחים. להפך, אנחנו משתדלים להגיד לו שהוא הבוגר ומתייחסים אליו יפה. אני חושבת שזה דווקא גיל ההתבגרות שמשנה אותו לאדם אחר.

שלום שוב דפנית,
מהפרטים שהוספת, מתבהרת תמונה של ילד אחראי ורגשן, הוא הבכור ומקבל עליו תפקידים של מבוגר לרוב. זה ילד בהחלט בעל אופי ולב טוב, שרוצה לרצות את ההורים שלו ואוהב אותם. השאלה שעלתה לי בראש עם הוספת הפרטים על התנהלותו ומקומו בבית בין האחים, היא האם הוא מרגיש שלעתים עליו לקחת יתר אחריות ולרצות יתר על המידה? האם יש לו אופי וותרן ולאחר מכן הוא מרגיש תסכול כי לא ביטא את התחושות שלו האמתיות?
אפשר תמיד לומר שהתנהגותו גם נובעת משלב טרום ההתבגרות, בעיקר עקב עליית הדחפים בגיל הזה שמחלישים זמנית את הכוחות וגורמים לקושי להשתלט על הרגשות. חשוב לזכור אבל שהאופן בו יעבור הבן שלך את השלב החשוב הזה בחיים מבחינת מה יחשוב על עצמו ואיך ייראו יחסיו הבין אישיים, יתרום לגיבוש הייחודי של אופי ואישיותו, גם אחרי שההתנהגויות המעצבנות והמציקות יחלפו.
אז שלוש עצות: כפי שאמרתי בהודעה הראשונה שלי -אין מנוס מלעודד אותו ולא לוותר לו לגבי שיעורי בית, כאשר כדאי שגם המורים שלו יהיו יותר מעורבים,כדי לצמצם קונפליקטים מיותרים עם הבן. רק דרך מאמץ, יחווה הצלחה, והביטחון העצמי יעלה.
עצה שנייה: בחלק מההתנהגויות תתייחסו בסלחנות מסוימת= אם זהו שלב חיים שיחלוף בעתיד. מדובר בילד מעורב ולא אדיש ולא עצלן באופיו הבסיסי. עצה שלישית: דווקא בתקופה בה הבן מתקשה לווסת את הרגשות ומביע תסכול בדרך "המעצבנת: שלו, הוא יותר אותנטי, תנצלו זאת על מנת להתקרב אליו, להכיל את הרגש שלו ולהבין מה קורה לו.

בהצלחה,

שלי ורדי