קצת מתוסכלת ושואלת את עצמי שאלות

אני בת 35 אם ל-4 בנים בני: 7, 8 וחצי, 12, 14 וחצי.....ובהריון ( סביר להניח עם בן נוסף...)
גם אני כמוך שאלתי את אותם שאלות עד החודש האחרון וכבר כמעט הרמתי ידיים עד שהבנתי היכן טעיתי.
עד היום הייתי מעירה, מבקשת, מתווכחת ואז הייתי אומרת לעצמי כבר יותר פשוט לעשות מאשר לרדוף אחריהם ואז הייתי קמה ועושה. לפני חודש קמתי בוקר אחד במרץ והחלטה שאני לא פיליפינית גם לא של הילדים שלי ומעכשיו הכל קורה בדרך שלי או שאף אחד לא מקבל שום פריבילגיות בחינם. עשיתי את הבית יסודי ופשוט ישבתי וחיכתי לראות אייך הדברים קורים, הילדים קמו ושתו ואני הפסקתי להתחנן והתחלתי לדבר חד משמעית...לאחר שהם הבינו ששום דבר לא מקבלים בחינם יותר כולם התחילו לתרום את חלקם....אומנם בשבוע הריאשון הייתי צריכה להזכיר ולהעיר כל 10 דקות גם לילדים וגם לבעלי אבל אני שמחה לבשר שהיום חודש אחרי חוץ מאשר לבשל ולעשות סדר של אולי 10 דקות ביום פשוט אין לי מה לעשות...אז זה אפשרי גם אם ההרגשה היא לא כזאת, תחלטי שאת לא נשברת ותעמדי על שלך ואל תתיאשי גם אם זה אומר להקים מישהו מהמיטה כדי שיעשה את מה שהוא צריך אל תעשי במקומם......בהצלחה.
מקווה שזה עוזר לך,,,,אבל אני חושבת שאם הצלחתי לעשות את זה עם בית שכולו בנים את יכולה לעשות את זה עם בנות.

היי חגית,
עכשיו אני קוראת גם את תגובתך לדגנית.
שמה לב שמה שכתבתי שונה בתכלית ממה שאת מתארת, אבל הרי אין אמת אחת ודרך אחת לטיפול בדברים.
שמחה שהצלחת...
את הזמן שהתפנה אני מציעה להקדיש לקשר עם בניך - לשיחות, בילויים כאלה ואחרים, לצחוק ביחד. זו המהות של ההורות, לא כן?
לפחות בעיני...
כל טוב,
נלי

דגנית שלום,
צר לי על האיחור בתשובה אבל הנה כמה מחשבות שעלו בי למקרא דבריך:
אני מאמינה שהורים רבים (כן, גם אני...) מרגישים בדומה לך. את ובן זוגך כל כך משתדלים ומתאמצים והנה התחושה היא שהבנות כאילו אדישות, עסוקות בעצמן בלבד.
אבל אני גם מאמינה שמסרים מתמידים, כמו גם הדוגמא האישית שאתם נותנים, מחלחלים ויבואו לידי ביטוי בגילאים יותר בוגרים. בנותיך לומדות עכשיו על השקעה הורית ומרשות לעצמן עוד להרפות, להיות שקועות בעולמן. אולם עם הזמן, כשהן תהיינה עצמאיות, חיות בזוגיות, אימהות... מרבית הדברים יבואו לידי ביטוי. לא בדרך שלך בדיוק אבל באופן כללי.
אני מציעה לזכור זאת כשאת מהרהרת בדכדוך במה עשית לא נכון... לעודד את עצמך על כך שהן מאוד מוצלחות בהרבה תחומים הקשורים לגילן.
אני גם ממליצה להמשיך לארגן תורנות ביחס למשק הבית, המותאמת לגילן, לא להרפות אבל גם לא לקטר כל הזמן. שימי לב לא להפוך כל שיחת אם-בת לדיון בסוגיות שמפריעות לך... זה מעכיר את האווירה, וגרוע מכך - פוגע בקשר.
בהצלחה,
נלי