דחוףףףףףףף

שלום פזית,
אכן תחושת הדחיפות מובנת מאליה. אני מבינה ללבך. מדובר בתופעה די שכיחה למרבה הצער בין בני הנוער אך שכיחותה אינה מפחיתה מהסבל והמצוקה שכל נער, ובעיקר נערה. התופעה נקראת: פציעה עצמית. כפי שציינת גם אצל בתך, החתכים עדינים יחסים, בדרך כלל במקומות מוצנעים ואינם מהווים סכנה פיזית.
האקט הזה הוא בבסיסו אקט פסיכולוגי נואש אשר נועד להקל על התמודדות עם מצוקה וכאב רגשיים. אנשים הנוהגים לפגוע בעצמם מדווחים שהפציעה מקלה ומרגיעה במצבים רגשיים טעונים.
לפציעה עצמית יש תפקיד סמלי -הכאב הנפשי מומר, באופן קונקרטי, לכאב הפיסי שגורם חיתוך העור: החיתוך עשוי להוות אקט של ענישה עצמית מתוך תחושת אשמה או לחלופין, עשויה הפציעה לבטא כעס ותוקפנות אשר הופנו פנימה במקום החוצה. זה קורה אצל אנשים עם הערכה עצמית נמוכה, רמות כעס וחרדה גבוהות, בלי יכולת התמודדות גמישה, הנוטים לדכא את הכעס. אני ממליצה שתבדקו לעומק מה קורה לבתכם. לכאורה הכל כשורה, אך האקט הזה מאותת שלא הכל טוב והיא אינה מסוגלת לתקשר את המצוקות שלה במלים. העובדה שהיא מראה לחלק מחברותיה את החתכים אינה אומרת שהיא מניפולטיבית. זאת הדרך שלה לתקשר איתן בצורה עקיפה, ולומר להן שלא הכל בסדר אתה ולזכות באמפתיה. לדעתי היא תצטרך התערבות פסיכולוגית, פרטנית או משפחתית. ההתערבות ברמה המשפחתית על מנת שתוכל לתקשר אתכם יותר נכון ובצורה ישירה, ושאתם בתור הוריה, תהיו מסוגלים להכיל ולהבין את מצוקותיה בלי להיבהל מדי.


מאחלת כל טוב,


שלי ורדי