בורחת מהבית

מייקי שלום,
זה מרגיש כאילו בתך זקוקה למרידה הזאת בכם כדי להרגיש את עצמה, את האכפתיות כלפיה, את היותה נאהבת על ידיכם. הקשר ביניכן מוגדר על ידי "מלחמה", בה את שבה ומצילה אותה מסכנות כאלה ואחרות, במחירים יקרים של מתח, יאוש ותסכול. היא מוצאת כל פעם סיבה אחרת שיוצרת את ה"מלחמה עליה" והפעם זו הנערה שמדרדרת אותה - לדבריך.
איני יודעת מה נעשה עד כה אבל כנראה שברוב הפעמים דווקא הצלחתם (הצלחת?). היא לא עזבה את בית הספר, עשתה כמה בחינות בגרות, יצרה חיי חברה... ושוב מסכנת את הכול! את גם יודעת איפה היא וזה משמעותי בעיני (היא רוצה שתדעי...).
נסי לחשוב האם ניתן לשנות במשהו את הדיאלוג ביניכן כך שהיא תרגיש נאהבת, ושלך אכפת בלי מלחמה מתמדת זו. קל לומר, קשה לעשות, אני יודעת... נסי לברר מדוע היא ואת זקוקות לסוג יחסים כזה כדי להגדיר שוב ושוב את עצמכן - בעיקר כאם וכבת.
כדאי כמובן גם להתייעץ מקצועית, אך נדמה שאבדת את האמון בבעלי המקצוע שפגשת. חבל...
בהצלחה,
נלי

תודה על תשובתך.. יש משהו בדברייך שהאיר לי חדר חשוך.. חן חן
רציתי רק לשאול, ברשותך, ללכת להביא אותה הביתה? להניח לה לחזור לבד? להניח לה לחזור ולא לתת לה להיכנס " רוצה לבד תהיי לבד"? מה הדרך הראויה ביותר שבסיומה היא לא תברח שוב ותתנהג כמו בן אדם בקצב הזה ימיי ספורים..

היי מייקי,
לא הייתי נוקטת באפשרות השלישית - היא שוב סוג של הכרזת מלחמה קיצונית ומסוכנת...!
קשה לי לומר בדיוק... יתכן שהאפשרות שהיא תחזור הביתה היא הנכונה ביותר כדי לסמן שינוי. מה שיוביל - אני מקווה - גם לשיחה בה תאמרי לה שאת דואגת, עוקבת אחריה, אכפת לך אבל... תחכי שהיא תשוב מרצונה, שתדע שתמיד זה ביתה והדלת תמיד פתוחה בפניה!
משהו כזה...
שמחה שהחדר הואר, ולו במעט, אנא גשי את - אולי - להמשיך לקבל תמיכה וליווי...
בהצלחה,
נלי