יחסים מעורערים עם בני בן ה-13

שלום עדי,
אכן מצב לא קל, הבן שלך גם לקוי למידה וזה מכביד גם על הלמידה הכללית של תגובות בין אישיות, וויסות הדחפים והרגשות (למרות האינטליגנציה התקינה). לא כתבת האם הדרכת ההורים הועילה במקצת. התגובה המתונה שלך אליו היא טובה, ואני בטוחה שהיא מצריכה ממך המון כוחות כהורה, אך היא התגובה הכי חכמה לטווח הארוך. מה שצריך לשים לב הוא לא להיגרר למצב של אין תגובה, מעין התעלמות מהבן, גם כשהוא פונה באופן חיובי. התעלמות תגרור התנהגות יותר קשה או ייאוש טוטלי. זה הדבר הכי פוגע וקשה לילדים-כאשר לא מדברים אתם במשך זמן רב. אם תצליחי להגיב קורקטית ובאופן מצומצם כדי לא להיגרר לאימפולסיביות שלו ולהוות עבורו מודל להתאפקות, תהיה הקלה בהתנהגויות לאורך זמן. בד בבד, צריך לדבר עם המורים שלו, כדי שייקחו חלק במשמעת שלו וגם לבדוק האם יש אירועים שקשים לו מחוץ לבית והוא מגיב בעצבנות יתרה בבית. נראה לי שיש עוד המון עבודה של הדרכת הורים או של טיפול בו אם הוא מראה רצון לשתף פעולה בטפול רגשי-פרטני או בטיפול משפחתי ביחד אתכם. זה גיל מאד קשה , אל תתייאשו, צריך אורך רוח וסבלנות כדי שהמצב יהיה יותר קל בעתיד עבורו ועבורכם בעתיד, והעצבנות היא בחלקה תוצאה של תקופת ההתבגרות.


כל טוב,


שלי ורדי

תודה שלי על תגובתך
ההדרכה ההורית הועילה בכמה מישורים
1. הפחיתה את עוצמת התגובות החמורות של הילד, כיוון שהתחלנו להמנע מלהגרר אחריו לעמותים מילוליים מתמשכים
2. הבנו שאנחנו אחראים על היחסים אתו ושבכוחנו לשנות את הקשר אתו (גם הצלחנו חלקית) על ידי יוזמות חיוביות איתו (בעלי מצליח בזה יותר)
3.שמה דגש על שיפור היחסים הזוגיים (שיתוף פעולה, גיבוי בן הזוג ומציאת זמן לבילוי רק שנינו) כנדבך חשוב שתוצאתו גם שיפור היחסים עם הילד וחיזוק מעמדנו אצלו.

למרות כל זאת קשה לי ברמה היומיומית עם קללות קשות שמותכות בי (כלבה, זונה), מדי פעם יריקות כשהוא לא שבע רצון מתגובה שלי ובנוסף ייחס מזלזל כמעט קבוע(מישהו הרשה לך לדבר? סתמי...), למעט כשהוא רוצה ממני משהו.
כשטיילנו השבת בשכונה, בני שאל אותי למה אני אוהבת יותר את אחיו הקטן? עניתי שאני אוהבת את שניהם באותה המידה רק שהוא לא זוכה להרבה גילויי חיבה ממני, כיוון שרוב הזמן הוא פוגע בי ומתייחס אלי בזלזול. ואמרתי לו לו שאם רק ישנה במעט התייחסותו כלפי הוא ירגיש את אהבתי פי כמה. הוא לא הגיב.
במהלך השבת לאחר כמה שעות בהן לא פגע בי ניגשתי אליו חיבקתי ונישקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. נראה לי שזה המיס אצלו משהו כי אח"כ יחסו אלי היה יותר חיובי. לצערי זה לא החזיק הרבה זמן. אבל אני מאמינה שככל שיהיו יותר רגעים כאלה אנחנו בדרך הנכונה.
לגבי בית ספר- שם מצבו השתפר והוא משתף פעולה גם מבחינה לימודית וגם חברתית מקוים שימשיך כך.
שוב תודה על התייחסותך
עדי