בת 18 לא משתפת בכלום

שלום אילנית,
מדברייך אני מצליחה להבין שהיו מצבים ואינטראקציות בעבר שגרמו לבתך הבכורה להתרחק ולהיסגר מפניכם, ההורים. את לא מפרטת אותם אך חשוב שתחזיקי אותם בראש כך שיש לך "קצה חוט" לשאלתך, למה הבת התרחקה. היום את מתארת את המצב שלך כהורה לא קל, כאשר את עומדת מהצד ומלווה את חייה דרך מידע שאת מקבלת באמצעות אנשים אחרים ולא ישירות ממנה. בתקופה קריטית זו שבה הבת מתגייסת לצבא ההתרחקות מתחדדת וכואבת עוד יותר. אני קולטת אצלך את הוואקום הגדול יותר שנפתח עקב התרחקותה וגיוסה, את הדאגה של אימא לכך שלבת יהיה טוב ,את הדאגה היא איך תתגבר על הקשיים השונים בדרכה ללא עזרה וללא עצה מההורים. בנוסף, אני חושבת שהרגשתי מדברייך טון כועס כלשהו - "היא בחרה ללמוד בדרך הקשה" האם זה נכון?
אני לא יודעת האם הבת מענישה אותכם על משהו שקרה, או מתגוננת, או "משתמשת" בכם. אני נוטה לחשוב שהיא מתגוננת. קודם כל היא ילדה ורק עכשיו נהייתה בוגרת ואין לה אפשרות לממן את עצמה. כהורים חובתנו- יתנהגו איך שיתנהגו כלפינו- לספק להם בית ומימון של צרכים בסיסיים. נקודה שנייה שאולי אתם פחות שמים לב אליה- הבת שלכם גם משלמת מחיר כבד על הניכור וההתרחקות מכם, מחיר של בדידות, חסך של חום ,אהבה ועצה ועזרה של מההורים. בניגוד לכל המיתוסים המתבגרים נזקקים מאד להוריהם. אני משערת שבתך התרחקה מגיל צעיר מכיוון שנפגעה או התאכזבה והיום מגוננת על עצמה דרך ההתרחקות זו ,"משלמת מחיר " של ניכור ובדידות כדי לא להרגיש שנית את הפגיעה. הדרך אליה, אם את חפצה בכך, מתחילה בחשבון נפש אישי, בדיבור פנימי בינך לבין עצמך על מה שהיה, ומראיה את בתך לא רק בוחרת באופן חופשי את המצב הזה (אני בטוחה שזו לא בחירה חופשית) אלא ראיה אותה כאדם שהאמון שלה באנשים נפגע. מכיוון שהמצב נמשך שנים רבות קשה לעשות שינוי היום. לכן הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ לגבי עצמך, להבין יותר את עצמך ואותה ואת המערך הרגיש של התקשורת במשפחה שגרם לבת להיסגר מגיל צעיר.
כאשר תרגישי מוכנה תעשי כמה צעדים של התקרבות. תזמיני אותה לשיחה על העבר, תשתפי אותה ברגשות שלה ובמשאלה שלך להיות קרובה אליה, תשאלי על מה היא חושבת עלייך כהורה ותהיי אמיצה לשמוע ולהכיל גם דברים קשים, וגם דברים טובים... ההזדמנות שאנחנו נותנים לילדינו להשמיע לנו טענות ותלונות על תפקודנו בלי לדחות על הסף את הטענות שלהם אלא להיות מספיק חזקים להקשיב, להסביר מקרבת את הילדים אלינו כי גורמת לקשר להיות אותנטי וכן.
אפשרות נוספת היא לכתוב לה מכתב, אם קשה בשיח הישיר.
לא תהיה לדעתי דרך קצרה וקלה כל כך ללב שלה , אך יש לזה סיכוי אם יש סבלנות.

בהצלחה וכל טוב,

שלי ורדי