עובדי עצות

שלום, בני בכיתה ח, ילד נבון מאוד עם מודעות עצמית גבוהה, קיימים אצלו קשים בלימודים, אך אם זאת כאשר באמת יושב ללמוד ומשקיע מגיע לתוצאות יפות.הוא איננו לוקח אחריות כמעט בכלום, חוץ מעניין הכדורגל שלו, הוא שחקן ששם משקיע הרבה ומאוד אוהב את התחום, הלימודים לא מעוניינים אותו למרות שאומר לנו "המחצית הזו" אני מקדם את עצמי, לפעמים לא רוצה לקום לבית ספר בגלל כל מיני סיבות-כאבי בטן, ראש (אנחנו בקשר עם החנכת הכל בסדר בכיתה איתו חברתית וכו') בבוקר השעון מצלצל ואחנו צריכים לקרקר סביבו כדי שיתעורר, הוא מבקש שאכין לו כל בוקר שוקה-כי קשה לו לקום וכשקם הוא מגיע למטבח עטוף בשמיכה, חוזר מבית הספר (אנחנו בעבודה) יושב במחשב, בעלי ואני מרגישים שכל הזמן אנחנו סביבו עסוקים בשיחות איתו (כן הוא נבון ויודע לדבר) אך כבר מוטשים ולא יודעים מה לעשות, נמאס לנו לדבר, נמאס לנו להסביר את חשיבות הכנת שיעורי הבית, את חשיבות לקיחת האחריות ןכל זה נעשה בהעצמת הילד והדגשה של הדברים הטובים והחיוביים שיש לו...
חוץ מלקחת אחראיות על נושא החוג שלו והקידום שלו שם-שאנו גאים מאוד, הוא לא לוקח אחראיות בשום דבר אחר אם אנחנו לא מזכירים (חופרים לדבריו)
*האם כדאי ללכת אחורה-"לשמור מרחק" ולתת לו להתבשל ולחוות דברים לבד? גם אם זה כרוך בכשלונות-של לא להגיע בזמן לבית ספר, להיכשל במבחן, לא להיות מאורע בכיתה וכו'? בעלי ואני התעייפנו ורוצים למצוא דרך כיצד לאפשר לבנינו " להתבגר" ולקחת אחריות על הדברים שלו- אפילו הקטנים ביותר