כאילו מדברת לקיר

שלום אודליה,
כפי שאני מבינה מהתיאור שלך, הילדים שלך התרגלו שמישהו אחר-האימא- מסדרת אחריהם תמיד. למרות הטענות והתלונות שלך אליהם, את מתעייפת ממאבקים ומסדרת בעצמך. אני מאד מבינה אותך, כל עוד יש לך עבודה ואת עייפה ומעדיפה את המאמץ הנוסף בסידור החדרים והבית מאשר מאבק עם הילדים. אלה הרגלים שטוב שההורים יתחילו להקנות מגיל צעיר, כרגע יותר קשה. למרות זאת אני תוהה למה אף אחד מ 4 ילדייך לא בא לקראתך. את מתארת את עצמך כמסודרת ונקייה, איך אף ילד לא הצליח להזדהות ולראות אותך כמודל ולרצות להיות מסודר? ילדייך, בעיקר הבנות הן די גדולות...הייתי מצפה מהן ליותר רצון לסדר וליותר רצון לקחת על עצמן אחריות על החפצים והסביבה האישית שלהן. אין לי פרטים נוספים על המסגרת המשפחתית כך שקשה יותר לתת עצה מותאמת. מה שבכל זאת הייתי ממליצה לך זה לכנס אותם , את כולם או רק את הבנות, בתזמון מתוכנן מראש ולא בזמן שאת כועסת עליהם כי הם לא מסדרים. תדברי בצורה רגועה ותבקשי מהן לסדר ולנקות את החדרים שלהם בשלב זה בלבד. הם צריכים להביא את הבגדים המלוכלכים לכביסה אחרת את לא מסדרת, ממיינת ומכבסת להם. חשוב שתדברי אתם בצורה רגועה, ושבעלך גם יהיה אתך,שתהיו צוות. בגיל כזה ובמצב כזה שהילדים אינם רגילים לסדר אישי, השינויים יהיו קטנים וייעשו דרך שינוי בדפוסי התנהגות מצידך, ולא דרך הרבה מלים וויכוחים. פשוט לא לסדר אחריהם, עד שלא יהיה להם מה ללבוש או שירגישו ממש לא נוח בבלגן. בנוסף, אני מרגישה במרומז מדברייך שאין הרבה לכידות בין האחים. כל אחד לעצמו. זה עוד נושא שצריך אולי לתת עליו את הדעת, אם את רוצה משפחה וילדים שיהיו שתהיה ביניהם אחוות אחים ותחושת צוות.

בהצלחה!

שלי

שלי תודה רבה על תשובתך המורחבת, כל מילה כל כך דיברה אלי. וזה נכון אני שנים רבות מתאמצת כל כך שיקשיבו לי ושיעשו דברים ולא תמיד זה עובד , וכן חשוב לי מאוד שתהיה אחווה משפחתית אך משום מה גם כאן הם לא תמיד רוצים לעזור אחד לשני למרות שאני ואחיי מאוד מגובשים וילדיי יודעים זאת. הרבה פעמים יש כשמישהו מבקש משהו השני לא רוצה לעשות זאת ...מה באמת ניתן לעשות בנודון כדי שהם יהיו מלוכדים ויעזרו אחד לשני..אשמח לטיפ קטן בנושא למרות שילדיי כבר גדולים