מבוי סתום

שלום מיכל,
אכן ביתך נשמעת, מהתיאור שלך, ילדה מפונקת. ייתכן כי צד זה באופייה קשור לבעיית הקשב שלה שגורם לה לקושי לדחות סיפוקים ולשהות בתסכול. ייתכן ואתם מרחמים עליה בגלל הסרבול המוטורי שלה... נדמה לי שהיא נערה לא קלה וגם יהיה לה עצמה קשה בעתיד כשתצטרך לעמוד על הרגליים שלה ללא תיווך ועזרה, לקבל החלטות ולהכיל אכזבות.
בגיל 18,מעט מאוחר כדי לחנך אותה לבצע בבית מטלות. אני לא יודעת אם יצליח, אך בפירוש יש ערך מוסף עבור ההתפתחות שלה, ההבנה וההפנמה שאין תמורה ללא נתינה/השקעה מצידה. לגבי התקציב של 600 שח, הוא תקציב יפה לגילה אפילו מפנק מדי. ייתכן שיהיה טוב יותר אם ביתכם תקבל בכל שבוע תקציב, במקום כל חודש, ותקבל מכם הדרכה איך להשתמש בכסף (בטח עשיתם את זה כבר).
דבר אחד בטוח: אתם חייבים להיות עקביים עם הקו שלהם ולא לרחם עליה או לוותר, אחרי שהחלטתם דבר מה לגביה. אתם צריכים אורח רוח ונשימה ארוכה לשם כך. היא זקוקה, לטובתה, "לפגוש את המציאות",שלא תמיד תהיה נעימה ועוטפת עבורה בעתיד. ייתכן שהיא תצטרף ייעוץ רגשי אם לא קיבלה עד כה.

בהצלחה,
שלי ורדי