בת 10 חוצפנית ואמא שעייפה מהחופש

דנה שלום,
אני מאוד מבינה ללבך. גם אם שאינה חד הורית מרגישה רגשות דומים בשעות אלה, בכל ימות השנה. יש רגע בו אנחנו רוצים וצריכים שקט, להפסיק ממלאכת ההורות, להיות קצת עם עצמנו... לגמרי אנושי ומובן.
אולם ילדינו, בעיקר הצעירים שבהם, חשים בכך ובאופן לא מודע הם מאויימים מהצורך להתרחק מהם. כאילו המשאלה שלך היא להתנתק ממנה וזה מאוד מפחיד אותה. הדחפים של בתך מבטאים משאלה לשליטה בך ובעולם, במטרה לחוש יותר מוגנת. מה שעבורך מרגיש, רוב הסיכויים, כחודרנות וכפולשנות. וזה אכן כך...
אז השאלה מה עושים? קודם כול, קצת להבין מאיפה זה בא... לעתים זה עוזר.
מבחינת פתרונות התנהגותיים מעשיים הרי שאם אפשר אולי שהיא תזמין אליה חברה, או תלך לישון אצלה - פעם בשבוע, אולי לישון אצל סבא/סבתא/דודים אחת לשבוע... אפילו לפעמים בייביסיטר נחמדה וסבלנית, גם אם את בבית (או שזה הזדמנות טובה לצאת קצת בעצמך...).
וכמובן תמיד סבלנות... לנסות להגדיל את המיכל הפנימי - זה תמיד עוזר. ככל שתהיי סבלנית יותר היא תוכל עם הזמן לשחרר...
בהצלחה,
נלי

תודה על התשובה וההתייחסות