18

אמא יקרה, אני שומעת את התסכול בכולך. ואכן קשה לדעת מה לעשות. הבעיה היא שאין תשובה פשוטה מה לעשות, אבל בטוח כדאי לא ללכת לקצוות. לא להתעסק בו יותר מידי, ולא לנסות לכוון אותו מה לעשות, בכל זאת הוא כבר ילד גדול. מצד שני לא להתנתק ממנו ולא להתעניין 'כי הוא גדול ושיהעשה מה שרוצה'. צריך למצוא אמצע- להבין שאלו החיים שלו, לנסות לדבר בכיף להתעניין מה חושב, מה מרגיש, מה מלחיץ אותו לפני הצבא, מה הוא חושב שטוב לו. פחות להתעסק במה שאנחנו חושבים שטוב לו , ויותר לשמוע מה טוב לו, ולנסות להיות בראש שלו.

זו רק תחילת הדרך ביחסים שלכם כשאתם והוא הולכים להיות כולכם בוגרים, והיחסים ביניכם צריכים לעבור עדכון. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק שכתבתי 'כשהילדים יוצאים מהבית. יחסי הורים ילדים מגיל 18 ועד כמה שצריכים'. כל הספר רלוונטי לשאלתך, במיוחד הפרק על הגיוס לצבא.
את יכולה לקרא פרטים באתר שלי www.hebpsy.net/barak
ובינתיים, תהנו ממנו, אל תהיו כל כך חינוכיים, הזמן קצר עד שיתגייס.
בהצלחה חלי ברק שטיין