קשיים לבת הזקונים במסגרת הצבאית

לא קיבלתי כל התיחסות לדבריי .אשמח לשמוע את תגובתכם.

מוריה שלום,
עושה רושם מדבריך שבתך אכן היא "הבת הקטנה"... גם באופן נפשי. היא - כנראה - פחות בשלה להתמודדות עם מגוון תחומים בחייה, ואיני יודעת כיצד הבעיות החברתיות שאת מזכירה טופלו - אם בכלל.
לפיכך מובן שהגיוס לצבא אף מקצין זאת בהיותו מסגרת חיים טוטאלית ומחמירה יותר.
קשה להבין יותר מדבריך אך עלי לומר שאני מבינה את מכלול התחושות שהיא מעלה בך (הרצון לעזור מחד אך גם הכעס מאידך), ומציעה שתמשיכו לסייע לה נפשית אך גם את (ואולי גם האב) תקבלו הדרכה הורית. גם עליך עובר הרבה וכדאי שיהיה לך מקום לעבד את תחושותיך. נראה לי שכרגע קשה לעזור לבתך היות שהיא ממוקדת בניסיון לחזור לקרבת הבית - לאזור המוכר והבטוח.
בהצלחה,
נלי

נילי שלום
ראשית ברצוני להודות לך . את מאוד צודקת בדברייך ובניתוחך את המצב.אנחנו עומדים חסרי אונים כיוון שהחיים מזמנים קשיים ואדם חייב ללמוד למצוא כלים להתמודד עם הקשיים.
לדאבוננו יום יום היא מתקשרת ובוכה אף הבנות המשרתות איתה החלו להעיר לה שגם להן קשה אך הן לא מרשות לעצמן לבכות כל היום.
אני רוצה לעודדה אך כל עצה וכל בקשה להתמודד כי כל שישי היא מגיעה הביתה ויכולה למלא מצברים נדחת וכשהיא מגיעה הביתה במקום לשבת ולספר היא מעדיפה להתבודד
ולהפגש עם חברה שלא התגיסה מטעמי בריאות.
אני מאוד מקווה שהתקופה הרעה הזו תעבור והיא תצליח להתגבר.

מוריה עוד משהו,
חשוב בעיני לעקוב אחריה, היות שמצבה הנפשי יכול גם להדאיג.
זכרו שיש עזרה נפשית גם בצבא והיום יש מודעות גדולה יותר לכל פנייה ולמצוקה של חיילים/ות.
שיהיה טוב.
נלי