הבת שלי בת 18

חיילת טריה, אני מקדימה כמה עובדות בתיאורה כדי להסביר מה אני רואה כקושי למרות שיתכן ואני טועה בהסתכלות שלי.
היא ילדה יפה , סיימה בהצטיינות את הלימודים בתיכון, ביקשה להיות מדריכת חי"ר וקיבלה אך יש אצלה נטייה להיות מאוד שיפוטית כלפי עמה ומאליו לסביבה דבר שמכביד עליה מאוד ולדעתי גם פוגם ביכולת שלה להנות מדברים , מאנשים, מקשרים .
דוגמאות:
היא התקבלה בצבא לתפקיד שנחשב שלא הרבה בנות מתקבלות אבל לא קיבלה להדריך על סוג הנשק שרצתה ומרגע זה קשה לה לקבל זאת למרות שאין לה ברירה אבל הגישה היא שלילית לגבי הכל, הבנות במדור, ההדרכה על הנשק,האיכות של החיילים וכו'
אין לי ספק שאם זה היה על הנשק שרצתה גם אם זה לא היה בדיוק מה שחשבה היא הייתה מתארת תמונה מושלמת.
כנ"ל לגבי בנים מתחילים איתה הרבה כי היא בחורה מאוד יפה אבל היא יצאה למספר דייטים במהלך השנה האחרונה עם שניים שמאוד דומים כטיפוס של בחור לדבריה נאים מאוד, חכמים, עמוקים, אבל הקשר עם אף אחד מהם לא נמשך אחד בגלל שנסע לחו"ל והשני כי אמר שיש משהו אישי כרגע בחייו ושזה יסתיים יחזור. היא לא מחכה יחד עם זאת אלו הפכו למודל למרות שלא באמת ניתן לקרוא לזה קשר.
אני מרגישה שהכל שחור ולבן והיא מפספסת דברים שיכולים לגרום לה הנאה בגלל ראיה כזו דיכוטומית .
זה היה כך גם לגבי קשרים עם חברות ולכן יש לה כיום חברה אחת טובה מהיסודי ואחת מהתיכון .
אני כל הזמן אומרת לעצמי שהיא אולי תתבגר זה ישתנה יחד עם זאת אשמח לקבל עיצות באיזו גישה עלי לנקוט כשהיא משתפת אותי כי היא קרובה אלי ומשתפת אותי במה שהיא מרגישה