פורחים מהקן...

אני אמא לארבעה גברברים נפלאים, בגילאים 11 - 18.
היחסים בינינו מצוינים, תקשורת טובה. אנו משפחה חד הורית (שכול..) ואני מגדלת אותם מזה עשור לבדי.
לאחרונה, גם עקב גיוסו הממשמש ובא של הבן הבכור וגם עקב דיבורים על עזיבת הבית לצורך טיול לחו"ל, אני מוצאת את עצמי מפורקת רגשית, עצובה ובוכיה, חשה ננטשת ולא מצליחה להתמודד היטב עם הרעיון שמי מהם עומד להתרחק ממני.
אני רואה שככל שאני מביעה את חחשותי וצערי בפניו, וא מתרחק ממני בהדרגה וזה הדבר הכואב מכל!

איני יודעת כיצד ומהיכן לשאוב כוחות וכלים על מנת להצליח לעבור את המשבר הזה מבלי להמשיך ולהתפרק...
קשה לי להשלים עם העובדה שבני או כל אחד אחר מהם יתרחק ויעזוב אותנו ולו לתקופה...

אשמח לתגובה.