הילדה שלי המראה שלי

שלום רב
אני אישה דכאונית בטח תגידו שאני צריכה טיפול אז כן שנים הייתי ניסית מטפלים שונים סדנאות כדורים מכשירים ראיתי שלא עוזר הרמתי ידיים חיה לי מיום ליום פעם עצובה פעם שמחה פעם עם יכולת ופעם בלי .
הבעיה הקשה היא שהבנו שגם הבת שלי כמוני דכאונית ממורמרת כעוסה מנסה טיפולים ומטפלים שונים ולא עוזר קשה להיות בבית אחד עם שניי דכאונים מעניין שאני לא יכולה לסבול לראות אותה ככה או לשמוע אותה מקטרת יום יום כשאני כזאת קשה לי לעזור לה כשקשה לי לעזור לעצמי במקום לחבק אותה או להעניק לה חום ותמיכה או להיפך היא כועסת עליי ואני עלייה המריבות שלה מרקיעות שחקים למה אנחנו לא יכולות לתת אחת לשניה את מה שחסר לנו? השבוע רבנו נורא היא ארזה את הבגדים ועזבה את הבית הצטערתי נורא פחדתי שבמצבה הנפשי תפגע בעצמה שתינו מתמרמרות נורא הכאב עצום אני מאשימה את עמי שלקחה ממני את הגן הדפוק הזה
למה עולם כזה אכזר? מילא אני אבל הילדה?????
כואב לי נורא לא יודעת על מי יותר עליי או עליה
בבקשה עיזרו לנו