גיל ההתבגרות

יש לי 5 ילדים. הבן הגדול הגיע לגיל ההתבגרות ואני אובדת עצות איתו. זה הבן שאותו גידלתי בהמון אהבה וסבלנות, נתתי לו את כל כולי, אם לשחק איתו בכל רגע פנוי, לשבת איתו בנושאים שונים, לדבר איתו מתי שצריך, לנסות לפתור יחד איתו את הבעיות שלו כשרצה, לתת לו כמעט כל מה שביקש. לכל האחרים כמובן גם נתתי ככל שאפשר אך כפי שאת בוודאי מבינ, מילד לילד זה הולך ופוחת. מנסים לתת כמה שאפשר, אך עכשיו אמא ואבא מתחלקים בין חמישה ילדים.
אני מאוד אוהבת ילדים ובד"כ יש לי גם הרבה סבלנות, אך לצערי אני מגלה שלגבי גיל ההתבגרות יש לי קושי גדול, ואני לא מצליחה כרגע להסתדר עם הילד הגדול. אין לו סבלנות אלינו ולא אל האחים שלו. הוא כל היום במחשב, לא לומד, עוזר רק אם אומרים לו ולרוב עם פרצופים. לא יוצא הרבה מהבית ושורץ רוב שעות היום בבית. מאוד קשה לראות אותו כך ולכן ישנם הרבה עימותים. הילד עומד לפני בגרויות. אסרנו עליו לשחק במחשב, כדי שיהיה יותר זמן לדברים אחרים. במקום זאת הוא כל היום מדבר במסנג'ר. עם חברים אני לא אוסרת עליו להיפגש מכיוון שמאוד חשוב לי שיצא, ויפגוש חברים. לפני הבגרויות אסרתי עליו בכלל לגעת במחשב. הוא עבר לטלוויזיה או לקרוא ספרים.
התנינו לו את המעבר של הבגרות ברשיון הנהיגה. הוא לא מתרגש מכלום. אנחנו מרגישים חסרי אונים, כל הזמן מתווכחים איתו, יש לו מה להגיד על כל דבר ואף זה עובר לטונים גבוהים.
אני מרגישה רצון לעזוב הכל ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה, כדי לא לאבד אותו. אך מצד שני, ברור לי שאסור לי לוותר וזה גורר מריבות ותחושות קשות. לפעמים הוא משקר לגבי דברים קטנים, אך מרגיזים. האחים הקטנים יותר עושים את המוטל עליהם והוא לא. מה לעשות? שוחחנו כבר והוא הבטיח אך הוא לא עומד בהבטחותיו. אולי לעשות איתו הסכם? אך מה לעשות אם לא יעמוד בו? חשוב לי שתשרור אווירה נעימה בבית. האחים הקטנים מסתכלים ומה הם לומדים?
אנא עזרי לנו, הורים מיואשים.