הורה למתבגר בן 17

אדם, ענת לא תענה בפורום עד סוף שבוע הבא, האם תרצו להמתין כי היא מכירה את המקרה, או שתרצו שאני אענה כשותפה שלה בפורום
בברכה, חלי ברק - שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית

הוא גם ביטל ולא בא למסיבת יום הולדת שערכנו לו ואפילו ויתר על המתנות שנרכשו בעבורו . גם לא הלך בחופשת הקיץ זו לעבוד למרות שמאוד רצה בכך , ואף כשסידרתי לו מקום עבודה מעולה וקרוב לבית לא הלך ולא יצר קשר (שמתי לב שיתכן שהוא חושש ,ואף אמר לי שבטח יפטרו אותו במקום (בניגוד מוחלט לכל שאר בדעות והפעולות ההחלטיות שלו כאן הבחנתי בביטחון עצמי של נמלה ! ) גם לצווי התיצבות לשרות לא הלך וכבר קיבל התראות שיעצר במידה ולא יגיע ,כאמור אין בדעתו להתגיס ולמרות לאמרתי לו מספר פעמים (מבלי לחפור לו ) שזה חשוב יותר עבורו ולגיבוש בגרותו עצמאותו ואיננו נדרש להיות לוחם (דעותיו פציפיסטיות לחלוטין ) אך עד כה ללא הועיל . חבל לנו לאבד ילד עם הרבה איכויות שאני רואה אותם (אישתי קשה לה יותר לקבלם או להתשתנות אגב חדרו של "התכשיט" כיאה לבן 17 מתבגר בגדים זרוקים ברצפה , כתבי גראפיטי על הקירות ועל הארונות וכיד הדמיון הטובה... ואשתי רוצה שאהפוך את חדרו לחדר "יפה" כלומר להסיר את כל הכתובות הנ"ל ולצבוע את כל החדר ואף לסדר לו ספריה חדשה (הוא אגב מתנגד) אני חושב שזה מוקדם מידי וזו פגיעה" בטריטוריה" הקטנה שלו ועדיף לעשות זאת או בהסכמתו או בעוד מספר שנים. מה דעתכם בכלל ובפרט בנושא של צביעת החדר וכ"ב .

היי אדם, חזרתי.
תראה, יש כאן מספר נושאים שלדעתי צריך לערוך הפרדה בינהם, אבל - לפני שאתייחס לנושאים אני רוצה להפנות את תשומת לבך למשהו שמאוד בולט באופן בו אתה מתאר את הארועים:
"סמרטוטים שלו""לוותר לו","להכנע לו" - אלו מונחים של מלחמה.
חשוב לי להדגיש בפניך שמאבק כוחות כמו שמתנהל בביתכם מחייב שיתוף פעולה, שהרי אדם לא עורך מלחמה נגד עצמו.... ואצלכם בבית צריך לעשות "הפסקת אש" רצינית ולהתייחס לדברים בצורה עניינית ולא כמלחמת השרדות שלכם ושלו....
חשוב שתבינו שאתם באותו צד. כולכם רוצים את טובת כולכם. הילד וההורים. כשהאינטרסים משותפים יותר קל להניח את הנשק בצד(הפרנציפים שלו והעקרונות שלכם).
עכשיו, מדובר על "ילד" בן 18.
על פי חוק למיטב הבנתי הוא לא מחוייב לבקש את רשותכם על מנת לחורר כל איבר בגופו - ושים לב שהוא עדיין מתייחס לאיסור שלכם - כלומר, יש פה סמכות הורית , אבל - יש חוסר בתחושתה!
הבחירה שלו חייבת להיות מכובדת על ידיכם משתי סיבות:
א. הוא באמת חייב ללמוד לשאת בתוצאות של מעשיו
ב. כשאין במה אין הופעה- אם אתם לא תהיו חומה שמולה הוא יוכל להתנגח הוא עשוי לבחון כל בחירה שלו בלי לשמוע את הקולות שלכם ברקע ולעשות ההיפך...
ועכשיו להפרדה:
בנוגע לצבא - אין אפשרות להכריח אותו. כל מה שהייתי עושה זה פשוט מסבירה שזו חובה, אי התייצבות גוררת ענישה - שיהיה מודע לתוצאות בחירותיו. וזהו. לא מוסיפה מילה בעניין ובטח שלא מנג'סת.
בנוגע לעגיל - מסבירה בפעם אחת אחרונה את הסכנות הכרוכות ולא ממשיכה.
בנוגע למסיבת יום ההולדת - עצוב, אבל לא דרמה! אז הוא לא בא ולא מדבר עם אישתך. ביג דיל, פחות תשומת לב לעניין ויותר קל יהיה לו לרדת מהעץ.
בנוגע לעבודה - להכריח אי אפשר - אבל!!! בגלל שהוא מעבר לגיל 18 והוא לא הולך לשרת בצבא אתם יכולים להפסיק לממן אותו ולדרוש ממנו השתתפות (מינימלית) בהוצאות - דבר שיחייב אותו לקחת אחריות.
ושוב - השיחות בינכם חייבות להתנהל במישור בוגר ולא במישור מלחמתי של הורים שקובעים מכריחים וכו...
עצה אחרונה - אנא , נסו למצא בילד שלכם דברים שאתם מעריכים, דברים שיראו לו שאתם "רואים" אותו ולא רק את החסרונות שבו.
אני ממליצה לכם בחום רב לגשת לייעוץ או להדרכת הורים במקום מגוריכם
אשמח להמליץ
בברכה
ענת זפרני

ראשית תודה על המענה. בשנית אני מאוד מאוכזב מתגובתך שמכילה אי דיוקים ופתרונות לצערי . כתבת שרשמתי "הסמרטוטים שלו" לא ראיתי מקום אחד שבו תיארתי כך את בגדיו כך וההיפך תיארתי את חדרו כיאה לבן 17 מורד (לא שכחתי את גיל 15-17 שלי ) בלשון חיובית שבדבר. גם לגבי גילו התיחסת כאילו הוא בן 18 שלמעשה הוא בן 17 לפני צבא ולא מעבר לגיל צבא ! ובחופשת לימודים בכלל . ולעיקר ,את מצדדת בביצוע פירסינג בלשון וזאת במטרה לתת לו לקחת אחריות על מעשיו כשבכל התגובות שלך שראיתי במדור זה הינך שוללת לחלוטין את הדבר ! ואם את חושבת שלקחת אחריות זהו שלב בהליך ההתבגרות אז מה היתה תגובתך אם היה מצהיר על רצונו להתנסות סמים ולו רק בשביל המרידה שבדבר , האם גם כאן הית מצדדת בזכותו "לקחת אחריות על מעשיו או ברמה היותר קלה אם היה מעונין לבצע כתובת קעקע בלתי הפיכה . הינך מצינת כמנטרה "נסו למצא בילד דברים חיוביים " ואת זה ממפורש צינתי שאכן מדובר בילד חיובי ועם איכויות שלא מתועלות לאפיקים הנכונים , וגם כאן התעלמת ממה שכתבתי . אני מבקש לשמוע וות דעתה של הפסיכולוגית רחל שטין בנושא.

אני מצטער אם הנוסח שלי היה עוין , מצטער אתן עושות עבודת קודש ואני כעסתי ולא משנה אם היתה לכך סיבה או לא . אשמח אם הפסיכולוגית חלי שטיין תוכל להאיר את הבעיות ודרכי הטיפול .

אני מבינה את הכעס והדאגה
אני חייבת לציין שעצם העניין שאתה מוכן להתייעץ טורח לכתוב מיילים ולהגיב מעיד על רמת אחריות גבוהה מעורבות ודאגה אמיתית לילד שלכם - לא מובן מאליו בכלל.
בנוגע למה שכתבתי
חשוב לי מאוד להבהיר ש:
א. אני מתנצלת על אי הדיוק בנוגע לגיל אבל - גם בני שבע עשרה כבר קרובים לגיל שמותר....
ב. לפעמים אנחנו כהורים רוצים מאוד למצא את הדרך להבהיר לילדים שאנחנו יודעים יותר טוב מהם מה טוב בשבילם - ושוכחים שהם חייבים לעבור את המסלול לבד.
לא, ממש לא חושבת שיש לצדד בפירסיג בכלל ובטח שלא בלשון - הבעיה שאני נתקלת בכל כך הרבה תגובות של עשיית הפירסינג מאחורי הגב של ההורים או - לחילופין עשיית דברים אחרים יותר מסוכנים שאני חושבת שצריך להתנהל מולם , לפעמים, בהתאם לפתגם "אין במה אין הופעה" - אני את שלי אמרתי - אתה תקבל אחריות על החיים שלך - אני לא יכול לחיות אותם במקומך.
ולצאת מהזירה.
זו היתה כוונתי.
סמים או נהיגה או כל התנהגות אחרת שגובלת באובדן חיים - גבול בטון אדום ואם צריך אז גם לנעול אותם בבית - במקרים האלו חייבת להיות אמירה במקביל לביצוע
בנוגע לבדיקת גבולות -שם המשחק הוא ריקוד איטי כשנותנים להם את התחושה שהם המובילים אבל מאירים להם היטב את הדרך.
לסיום -
אני עובדת בתיכון, המון פעמים בהפסקות כשאני מסתובבת ("שומרת") אני שומעת אותם מדברים עלינו (ההורים) - אבא שלי אמר/אמא שלי אמרה
יותר מכל נושא אחר שמעסיק אותם
כלומר - אנחנו מאוד נמצאים שם במודעות שלהם הם שומעים את ההזהרות שלנו ורוב הפעמים גם מתנהגים בדיוק כמו שאמרנו להם
ולכן חובתנו לאמר את הדברים כי הם נשמעים!!!!!!!!!! ונחרטים להם היטב בתוך הקופסא
רק שהם לא רוצים להראות לנו - ("רק אני קובע על עצמי"....)
שהם הקשיבו.....
המון הצלחה
אשמח שחלי תצטרף אלינו בהקדם
בברכה
ענת זפרני

שלום ענת ותודה שהתיחסת לפניתי .
רציתי להבהיר מס' נקודות
כהורה בוגר ומנוסה (זה לא המתבגר הראשון שלי ) דגלתי תמיד בחופש ובלימוד עצמי כל עוד הדבר
איננו מסכן את המתבגר. (מה גם שברור המסלול פעולתו של המתבגר מבוססת על אמוציות וסיפוקים מידיים אם לא אתמול ... (-: .
לא ,לא שכחתי שהם ,הם לבד עושים את הדרך ואנחנו מנסים להיות המכונים ,היועצים , זקני השבט
כל הורה "רואה" "קו פרשת המים" באופן שונה ,ומאינני זוכר שום דבר שהחלטנו שהוא טאבו מוחלטו וממה שלזכור לי היו שניים והם אותו איסור של פירסיג בלשון ,ורכישת אופנוע / קטנוע.
הינך אומרת "אין במה אין הופעה" האם התכוונת שלוותר בנושא הפירסינג בלשון או שהתכוונת לדבר אחר ?.
ציינת מקרים ודרך הפעולה במיקרים של סכנת חיים ,ואם אנו רואים עשית איזה עגיל בלשון ככזה כלומר מסוכן (אגב רק לאחרונה אושפז חייל עם זיהום חמור במוח עד כדי סכנת חיים) לגבי הפנמת האזהרות שלנו מבלי שיראו שהם מקבלים את זה את צודקת בהחלט (הם מעתיקים
את דרכי התנהגותינו בכל הזמן
מה ניתן לעשות במידה והבן יתמיד בברוגז שלו (לא מדבר עם אף אחד מבני המשפחה ) ונעלם לימים שלמים מהבית (בתקופת החופש הגדרול )
אשמח לשמוע גם ניתוח קצר מחלי שטין בבקשה .

תודה על הכול המשיכו בעבודת הקודש שלכן. לחלי אעשה כעצתך ואגב היום הולדת היה שלו ולא של אימו. אדם