בעיה עם הורים

זה לא אמור להיות פורום גם למתבגרים עם שאלות? יש לו שאלה טובה. הילד השקיע וכתב שאלה מקיפה מאוד. ומחכה לייעוץ שלך..

ראשית התנצלות על זמן התגובה
לפעמים הודעות נעלמות מהעין
ולענייננו
המכתב שלך עצוב מאוד מאוד, אני מרגישה בדידות וכאב וחוסר אונים ועוד המון רגשות של ייאוש.
אני רוצה לשתף אותך בתפיסה האישית שלי- תחשוב על זה, ואם מתאים= אתה מוזמן לקחת:
לכל אחד מאיתנו יש מסלול שהוא עובר, והמסלול הזה מלמד אותו משהו על עצמו, על הכוחות שלו ועל הכוחות שמולו, ואדם חכם מסיק מסקנות - ולוקח את הדברים לכוון של בנייה:למשל, אני מבטיח להתייחס לכל צורך של ילדיי, אבא טוב הוא אבא ש....וכו' מה שהתהליך הזה עושה - זה לקחת את הרגש ולתת מקום להיגיון שקצת "ירכך"את הכאב.
שנית, לא ברור מה בדיוק הוריך אומרים עליך, אני שומעת התעלמות ולא תלונות, למה הם מגיבים כך? מה המצב המשפחתי כלכלי זוגי? כמה אחים יש לך? תכתוב לי קצת יותר פרטים ויהיה לי קל לענות.
התשובה שלי כרגע היא ממה שהבנתי
שאתה מרגיש "סוג ב'" במשפחה שלך - שלא מתייחסים לרצונות שלך וזה מכאיב, השאלה היא מה קורה שם - האם אתה כל הזמן מתלונן והם כבר התייאשו מלהסביר לך שזה לא נכון ומבחינתם אתה אהוב כמו אחיך
האם אתה עושה איתם ברוגזים?
האם אתה לפעמים מנג'ס ואין כוח אליך?
אני מאמינה גדולה שכשמישהו משנה גישה- הכל משתנה במקביל
לדוגמא - תנסה להיות טיפונת יותר קליל - להצחיק להתעניין באחרים וכו' ותראה איך התגובות
אני ממש מבקשת שתכתוב לי מה קורה ואת הפרטים שחסרים
המון המון המון המון הצלחה
ענת זפרני

המצב הכללי בסדר גמור, ההורים שלי נשואים לא גרושים חס וחלילה., יש לי שלושה אחים. אני ממש לא מחפש את הריבים האלו איתם, לא רוצה גם. מההורים שלי אני נפגע המון, אין לי יום שאין איזה כאב קטן שצובט בלב.. אני כל כך מנסה להבין אותם אבל לא מצליח. אח שלי אני לא יודע אם בכלל אני צריך לקרוא לו אח, הוא בן 6 , אין לי איתו שום משהו ושום כלום.. אחותי בת 10 ואותו הדבר כמו אחי. ישר שהם באים מהבית ספר מתחיל הרעש אני עולה לחדר ובפינה שלי. ואז אומרים למה אני לא יושב איתם בסלון? למה אבא שלי בא מהעבודה ובכלל לא מרגיש שאני בבית? למשל אם אני חוזר לפני האחים שלי מהבית ספר כל הבית צריך להיות בבאלגן, אני עוד לא מוריד את התיק וישר מתחיל לסדר ולנקות אחריהם. אני מרגיש כמו עוזרת בית!, וזה כבר לא נהיה עניין של צחוק זה פשוט כל יום כל יום. להרים אחריהם, לנקות, לשטוף, לסדר... בשבילי כל הדברים האלו הם השיגרה והם למדו שיש מי שינקה ויסדר אחרייהם ויידאג לכל הדברים וזה מה שלא בסדר! אומרים לי הרבה להפסיק עם הניקיון ואין אני לא יכול זה מביא לי עצבים וזה רק נהיה יותר גרוע , אני חייב שהכל יהיה טיפ טופ כי אם לא אני משתגע כבר! אחרי כמה זמן שאני בחדר ויורד למטה לאכול צהריים אז אף פעם אני לא ירד למטה ויאכל צהריים בלי שמשהו יפריע. תמיד אני יצטרך לסדר אחריהם אחרי האוכל כי מי יסדר? הם? מממש לא. וזה לדעתי משהו שצריך לטפל בבית, להסביר להם שאין משרת שכל הזמן ילך אחריהם. ושאני מסביר להם את זה אז כמובן שהקיר שומע יותר טוב.. זה אחד הדברים שההורים שלי לא מתעניינים בו ולא מסבירים לאחים שלי. וזה אחת הדוגמאות הקלילות, יש הרבה דברים יותר קשים שלי עם ההורים. כמו ילדים קטנים הם מתנהגים, מבקשים משהו אז לא הם יעשו את זה הפוך.. אני רק מחכה שאני יגיע לגיל המתאים , ולזמן המתאים, ולעבור לבית שיהיה שלי, עם השקט שלי, ובלי הרעש שלהם.

לפעמים אנחנו מרגישים לא רצויים, נדחקים לפינה ולא רואים אותנו ממטר. ההרגשה היא לא נעימה ומתסכלת. אם אתה רוצה לשפר את ההרגשה שלך, אתה צריך לפעול למען מטרה זאת. ויש מה לעשות,למשל ללכת לאיש מקצוע , עדיף פסיכולוג/פסיכולוגית- לדבר על מה אפשר לשפר בהתנהגות וביחס שלך ושל האחרים כלפיך לנסות לעשות דברים שאתה אוהב ונהנה מהם. הנקיון הוא דבר חשוב אבל כשזה הופך לאובססיה זה מפריע לך ולאחרים סביבך, כדאי לטפל גם בזה. בהצלחה!

תראה כמה אור שפכת על המקרה שלך מקצת תיאור חיי היום יום
אז ככה
כשילד תופס מקום של "בעל בית" ומתחיל לנהל את המשפחה = לרוב, הוא מלחיץ.
לחץ גורם להתרחקות והתרחקות גורמת לך לכאב.
כל מה שאני מבקשת ממך הוא לחזור להיות ילד!!!!!!!!
תפסיק לסדר לארגן לשטוף ולדאוג
תן למבוגרים לקחת אחריות על התפקיד שלהם (לחנך לנקות לדאוג לסדר) ותתעסק אתה בעולמך
יתרה מזאת
אתה אמור להיות בגיל שהחברים מעסיקים אותך
מה מצבך החברתי? האם אתה מצליח לשוחח עם חברים על דברים שמעסיקים ילדים בגיל שלך או שאתה נשאב לתוך הבלגאן של הבית במקום להתמודד עם המשימות החברתיות?
בבקשה בבקשה
גש לייעוץ
אני מאוד מסכימה עם התגובה שנכתבה לך
קבל כלים להשתחרר מנטל כבד שלקחת על עצמך
אפשר ללכת דרך קופת חולים ואז העלות מסובסדת
המון המון המון הצלחה
ענת זפרני