חרם חברתי בבית הספר

חרם חברתי משמעותו אלימות.
יש לערב את כל המערכת (מורה יועצ/ת רכז/ת שכבה וכו')
במקביל לקחת אותה לשיחות אצל איש מקצוע על מנת שתקבל כלים להתמודד עם המצב
אנא אל תמתינו
קחו אותה כמה שיותר מהר
המון הצלחה
ענת זפרני

יש לי בת יפה וחכמה ובדרך כלל היא טובת לב. לפני זמן לא רב חברה טובה שלי שלה יש בת בגיל של בתי עברה להתגורר לידינו ובנותינו לומדות באותו גן. (בתה של חברתי הצתרפה מאוחר) לפני שהם עברו לשכונה שלנו היינו ביחסים מאוד טובים וביקרנו הרבה אחד אצל השני והילדות הסתדרו יופי. לאחר המעבר שמתי לב (זה היה מאוד בולט) שבתי מסרבת לשחק עם הבת של חברתי. בהתחלה לא הצקתי לה בענין כי זו זכותה לבחור את חברותיה. היום קבעתי להפגש עם חברתי ובתי סרבה בתקיפות לבוא לביתם שאלתי אותה עם הן רבו או שהילדה השניה פגעה בה (לא עלה על דעתי שבתי מסוגלת לפגוע) ובתי ענתה שהיא וכל הבנות החליטו לא לשחק עם הילדה החדשה כי הן לא אוהבות אותה ולא רוצות עוד חברה. שאלתי שוב האם הילדה עשתה לה משהו רע והיא ענתה שלא וצחקה ואמרה שזה מצחיק אותן שלא משתפים את אביגיל. כל היום ניסיתי להסביר לה כמה זה לא בסדר ולא יפה אבל היא עמדה על דעתה שמה שהן החליטו הן עושות, ואפילו שסיפרתי לה על החרם שממנו סבלתי בילדותי (עד היום אחד הרגעים שזכורים לי בעוצמה מילדותי זה כשהמורה חילקה את כל הילדות לזוגות בריקוד של סוף השנה ואף אחת לא הסכימה להיות איתי אפילו שהמורה ניסתה להכריח) בתי חשבה שהילדות בסיפור הן רעות אך ששאלתי אותה עםהיא היתה מסכימה להיות בת זוג של אביגייל היא צחקה ואמרה "לא, מה פתאום" כל הנושא הצחיק אותה כ"כ עד שהתעצבנתי עליה ושלחתי אותה לחדר שלה (בפעם הראשונה בחייה) היא בכתה בחדר אך לא הבינה על מה נענשה. שנים אחרי שהוחרמתי בילדותי הרגשתי את הכאב והבדידות שהחרם גרם לי ועד היום זה אחד הזכרונות הקשים ביותר שלי. שנים חשבתי לעצמי מה מביא ילדים לכזו רשעות ותכננתי תוכניות איך להלחם בתופעה למקרה שאחד מילדי יוחרם. לשמחתי בתי שונה ממני מאוד היא יותר יפה, חברותית, מקובלת ובעלת ביטחון עצמי. כל פעם שאני מביאה אותה לגן כל חברותיה רצות לקבל את פניה ובגן המישחקים היא מוקפת חברים ומנהלת את כל המשחק. שמחתי מאוד שבתי לא עוברת את אותם קשיים שאני עברתי אבל היתי מעדיפה אפילו שהיא תהיה המוחרמת ולא המחרימה כי אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם התופעה. וכל המקרה מעלה בי רגשות ישנים של כעס גדול וזה אינו רגש שאני רוצה להרגיש כלפי בתי. אני רוצה לצין שהיא לא ילדה רעה או חסרת רגשות, היא מרחמת על בע"ח וסיפורים עצובים מביאים אותה לבכי במקרה זה אני חושבת שהבעיה היא שהיא לא מבינה שהילדה השניה סובלת וכל הנושא נראה לה כמו משחק לא חשוב. מה לעשות?