מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- יחסי הורים - נער בן 18מור25/09/2008
שלום, אני אם לנער בן 18. ביחסים איתו אני חשה שכהורים אנו נותנים ונותנים - הן מבחינה חומרית, והן מבחינות אחרות ומצד שני לא מבקשים כמעט דבר בתמורה. מבחינה רגשית מדובר בנער די סגור שלא אוהב לשתף אותנו ולא אוהב שמתקרבים אליו יותר מידי. בשיחות מעטות שיש לנו או לאחרים איתו מתקבל הרושם שהוא גם מאוד מבולבל ולא "יציב". חברים יש לו בשפע ואיתם הוא בסך הכל מסתדר לא רע. מצד שני מול מבוגרים הוא חש תמיד פגוע ומופלה לרעה. במהלך שנות לימודיו בתיכון תמיד היו לו טענות נגד מורים שבדיעבד רובן התבררו כלא נכונות והוא אפילו לא שם לב עד כמה המורים מנסים ללכת לקראתו ולסייע לו. כך גם איתנו - למרות ההשקעה הרבה בו (בתקופת התיכון - שיעורים פרטיים, אמא שיושבת וקוראת את החומר כדי ללמד אותו, סיוע בכתיבת עבודות וכו') הוא לא יודע להעריך ואמירה הכי קטנה כלפיו מצידנו גורמת ל"התלקחות" מצידו, התקפי זעם וברוגז לתקופות ממושכות. לאחרונה, בעקבות מריבה שהייתה לי איתו (על רקע של בזבוז מים משווע בזמן מקלחת) הוא קילל והוציא אצבע כלפיי. התגובה שלי הייתה נזעמת וגם אני לא בחלתי בכינויים "פוגעים" כגון - אפס ופושע וזאת רק בגלל שכאמא שחינכה כל חייה לערכים, הרגשתי פגועה מאוד. בשלושת השבועות האחרונים הוא לא מדבר איתי ומנטרל כל יוזמה לשיחה. מצד אחד זה מאוד מפריע לי ובעיקר לבעלי אך מצד שני אני עדיין חושבת שלא עשיתי כל דבר רע ולכן כבודו במקומו מונח ואם הוא לא רוצה לדבר איתי - לא צריך. אבל ההרגשה של לעשות בשבילו (אוכל/ כביסות/ נקיון וכו') ומצד שני להיתקל ביחס מתעלם מציקה לי מאוד. מדובר בנער שעומד להתגייס בעוד כחצי שנה לצ.ה.ל ואני גם חוששת שמבחינה רגשית יהיה לו קושי בקבלת מרותו גם שם הוא ירגיש מקופח ומופלה, ושם כמובן אף אחד לא יתיחס אליו בכפפות של משי. מה עושים??? תודה!!
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר מור היקרה
ענת זפרני02/10/2008סיפור לא פשוט הצגת לנו כאן
תראי
מצד אחד בני נוער עסוקים ב"מרד" ויש לו פנים רבות - ובכולם יש את אותה התרסה כנגד המערכת ותחושת חוסר צדק מוחלט!!!
עד כאן נורמאלי
מצד שני
יש לי הרגשה שהסיפור שלכם גלש מעבר
יש כאן כמה נורות אזעקה שבולטות לעין: בלבול, חוס ריציבות, פגוע ומופלה לרעה
צריך לבדוק מדוע?(בדרך כלל אופייני לילדי סנדוויץ' - הילד האמצעי במשפחה)
אני לא שומעת תלונות כלפיכם
אלא חוצפה ענקית
הוצאת אצבע ואלימות מילולית הם קו אדום כהה
איך הגבתם?
אני כן חושבת שיש מקום להתערבות טיפולית משתי סיבות מרכזיות\
א. יתכן והוא במצוקה כל שהיא ולא מקבל מענה והגיוס לצהל עם כל הלחץ לא יתרום לשקט הנפשי של אף אחד מהמעורבים בעניין
ב. על מנת לאפשר לכם להעזר בגורם מתווך על מנת לשקף לו את תחושותיכם
ניתן דרך קופת חולים או באופן פרטי
אני מאחלת לכם שנה טובה והמון הצלחה
ענת זפרני
נ.ב. אבקש את תגובתה של הפסיכולוגית חלי ברק בעניינכם.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהמריבה שגלשה לנתק
חלי ברק שטיין06/10/2008מור היקרה, אני שותפה להערכה של ענת, שהסיטואציה גלשה מעבר למריבת גיל ההתבגרות. ראשית בגלל שבנך כבר בוגר יחסית, ובגילו- סיום תיכון- בדרך כלל מערכות היחסים וסערות הגיל אמורות להתייצב, ובמקרה שלכם יש החמרה. ושנית, בגלל עוצמת התופעות שאת מתארת. הבן נשמע פגיע מאוד, ומגיב בעוצמות לא מווסתות. התגובה שלו כלפיך, כולל הרמת האצבע היא לא חוצפה בעיני, אלא ביטוי לאובדן שליטה מצידו. לצערי ואולי גם לצערך התגובה שלך גם היא 'איבדה שליטה' וגם את הסתערת עליו, ועכשיו אתם בנתק בלי מוצא נראה לעין.
אין מה לחפש כאן מי צודק ומי לא. אני חושבת שבנך צריך ללמוד כיצד לחזק את הבטחון העצמי שלו מול סמכות ובכלל. הירידות שלו כלפיכם וכלפי מבוגרים אחרים יכולות לבטא גם ביקורת קיצונית שלו על עצמו. פעמים רבות ביקורת על אחרים מבטאת ביקורת פנימית על עצמך.
את אומרת שהוא מסתדר בדרך כלל, וזה טוב. אבל נדרשת עזרה במערכת היחסים ביניכם
הייתי ממליצה שתלכו ליעוץ, למישהו ניטרלי עבורו ועבורכם, והוא יסייע לכם לדבר אחד עם השני. אל תשלחי אותו לטיפול כי לדעתי הוא לא ילך לבדו . כרגע יש ענין משפחתי שצריך לטפל בו ברובד משפחתי- יעוץ משפחתי יתאים ביותר. תמצאי מי קרוב לליבו ובעל השפעה שיכול לשכנע אותו לבוא . ושיהיה לו ברור שכולם הולכים. הוא ואמא וגם אבא. ומדברים על מה שקורה ואם ממשיכים עם היחסים. כי ברוגז הוא לא אופציה ואת זה צריך להדגיש.
בואו עם המסר הזה, אל תחפשו אשמים או צודקים, ואני מאמינה שהיעוץ יעזור לכם לבסס את היחסים מחדש. בנך נכנס לגיל בוגר והיחסים בכל מקרה יעברו עדכון. עזרה יכולה להיות יעילה כאן.
את יכולה לעיין בספרי 'כשהילדים יוצאים מהבית', העוסק ביחסים עם ילדים לקראת הצבא ואילך, יתכן וחלק מהעצות שבו יתאימו גם לך ולבנך
בהצלחה חלי ברק, פסיכולוגית חינוכית מומחית.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
האם אורח חייכם בריא?
.jpg)
.jpg)
.jpg)





.jpg)
.jpg)

