בת 11 כמו בת 16

אני עוד לא מבינה על מה את כועסת?על זה שהיא סיפרה לדודה שלה ולא לך? חשבת על זה שאולי היא לא סיפרה לך כי היא ידעה מה הולכת להיות התגובה שלך? דווקא לי נראה שהיא ילדה מאוד חכמה אם היא ישר יצאה אחרי שהתחילו לקלל אותה,ולא רק זה גם פנתה למבוגר. מה לעשות לא תמיד פונים לאמא. בקשר להתפרצות שלה מאוחר יותר,אני יכולה להבין את הכעס שלה,אבל כמובן שזה לא נותן לה את הזכות לצעוק ולדבר אלייך ככה,אבל את חייבת להבין שככה זה בגיל ההתבגרות. אל תקחי כל דבר ללב,ובמקום להתעלם ממנה,תשבי ותדברי איתה. סליחה אם זה היה תקיף מדי. אור.

אני חושבת שאת מתארת בצורה מדוייקת את התרחישים העתידיים המאיימים עלייך
לדעתי את נורא מאויימת מהבת שלך
את מתארת אותה כחזקה חצופה גבוהה דעתנית
את זה את מקרינה לה
את זה היא קולטת
והיא משקפת לך בחזרה את מה שאת רואה בה
שם המשחק הוא לזכור שמתחת לרעש והצלצולים מדובר על ילדה!!!!!!! כן, למרות החוצפה וכל ההתנהגות המרדנית היא צריכה אמא.
אני לא חושבת שהתעלמות זה הפתרון. אני מאוד מבינה את הכאב שלך וחוסר היכולת להתנהג כמו תמיד, מצד שני - את לא עומדת מול יריב (בכלל) ובטח לא מול מישהו שיש לו כלים להתמודד איתך(ואין לנו באף גיל כלים להתמודדות עם חרם) התגובה שלך הרסנית משתי סיבות:
1. היא מייצרת חוסר ביטחון אצל הילדה
2. היא תשרוד את החרם ואז תבין שהיא יכולה להסלים... והתגובה בפעם הבאה תהיה הרבה הרבה יותר קצונית.
אז תראי מה אני חושבת שצריך לעשות:
את חייבת לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך מה באמת מדאיג אותי במה שקרה, האם זהו חוסר השליטה האם הסכנה שבדבר האם השקר או בחירת אחותך
את המסר הזה את מעבירה לילדה בצורה של "מבוגר חברי", את נשארת במקום "ההורי" אבל מסבירה לה בגובה העיניים מה לא בסדר, מה את מצפה ממנה ואיזו הבטחה את רוצה לקבל. את העונש שלה - היא כבר קיבלה בענק. לא ממליצה להמשיך להעניש
בנוסף - הייתי מבקשת ממך לבלות איתה פעם בשבוע חצי שעה רק את והיא (ולא בשופינג) הליכה או צפייה משותפת בסדרה או בישול או כל דבר אחר בלי אחים ברקע
התפקיד שלנו כהורים למתבגרים הוא להשפיע ולא לכפות - זה לא עובד!! אם נצליח לפתוח את עורצי התקשורת הם ירגישו שהם יכולים לפנות אלינו תמיד - וזה הכי הכי חשוב.
אני מאחלת לך המון המון הצלחה
אשמח אם תעדכני מה היה
ענת זפרני

התגובה שלי אלייך הגיעה כהודה חדשה אבל היא בעצם המשך. תודה

ענת. ראשית - אני לא מכירה אותך אבל אוהבת אותך. קוראת באדיקות המון זמן את כל העצות שלך לאחרים ותמיד זה כאילו הן נכתבו במיוחד עבורי והנה הפעם הראשונה שזה ממש כך-בשבילי במיוחד. ובכן. כל המריבה התרחשה במוצ"ש.מאז ועד היום בבוקר לא דיברנו .למרות שהיא צרחה ביום ראשון בבוקר שאפסיק להתעלם ממנה וניגשה אליי מדי שעה-שעתיים לשאול אם אני צריכה עזרה.היא היתה לגמרי בלי יחס ממני-לא הגשתי לה אוכל ולא נתתי לה תשומת לב במיל. עכשיו אני מבינה את מה שכתבת שהיא יכולה להסלים את התגובה שלה כי משעות הערב היא לא פנתה אליי בנסיונות לדובב אותי והלכה לישון מבלי לומר לילה טוב ודי נבהלתי כי ידי לא היתה כבר על העליונה-היא מקבלת את זה שאנחנו ברוגז וממשיכה ולכן הבוקר דיברנו כאילו כלום לא קרה וחיכיתי לתגובה שלך כדי לדעת איך לפתוח איתה בשיחה .על מה לשים דגש ואיך להמשיך מכאן. את הנייד שלה שהיא ניפצה בכעס על הריצפה -החרמתי. את ההשתתפות שלה בבת מצווה של חברה ביום רביעי-ביטלתי ואת המחשב שלה בחדר ניתקתי. בקיצור התפרעתי לגמרי עם העונשים כדי להמחיש לה שהנורא מכל נאמר:"הלוואי שתמותי" ו-"אני שונאת אותך".אנחנו רבות מן הסתם מדי פעם ותמיד יש רק עונש אחד וגם הוא לזמן מאוד מוקצב ומוגבל אבל הפעם ראיתי לנכון שהמצב הוחרף. כבר הייתי בקטע של זמן איכות בבית קפה-רק שתינו על כוס קפה אבל הילדה כמו שהבנת עם ביטחון עצמי כפול מהגובה שלה והיא גבוהה מאוד.......ושוכחת מהר מהר את כל מה שאנחנו מדברות עד למריבה הבאה. מה נעשה במריבה הבאה? על מה כדאי לעורר מהומה ועל מה להחליק כדי למנוע פיצוץ? אנחנו אמא ובת מאוד מחוברות-היא מספרת לי הכל ויודעת שאני תמיד שם בשבילה-גם כשעשתה טוב וגם כשקרה משהו רע. עצם זה שדחפתי אותה והיא השתוללה שאני מכה אותה ולמה אני מפעילה נגדה אלימות ( רק יצחק קדמן היה חסר לי פה בסיטואציה) די הלחיצה אותי. האם באמת הרגישה כך או שהיא יודעת שזו נקודה רגישה אצלי והיא רצתה לעורר אצלי "ריגשי" חזק בעניין. מה מותר ומה אסור פה? תודה לך על העזרה המהירה שאת מגישה לי.