אני נער בן 17, מתוסכל מהוריי

הוריי מאוד שמרנים, לדעתי לא מודעים לכך שאנחנו במאה ה21 ושיטת ההוראה אינה כמו לפני 100 שנה, הוריי לא מבקשים ממני לקרוא להם "גברת ואדוני", אך הם מגבילים אותי בהרבה מובנים מאוד לא מובנים מבחינתי. אני נער בן 17, מאוד פעיל מבחינה חברתית, אני מרבה לשחק כדורגל, מרבה לצאת עם חברים, אפילו יש לי חברה כבר 8 חודשים שאני מאוד אוהב, אך הוריי נורא מתמידים להגביל אותי בכמה מובנים, הם רוצים שאני אשאר בבית כמה שיותר, לא אוהבים שאני נעדר מהבית יותר מידי, הם לא מרשים לי לצאת בערבים בסופי השבוע, הם דורשים ממני לחזור בערבי שישי בשעה מגוכחת (שעה 2-3 בבוקר, כאשר כל חבריי ושאר הילדים בעיר יוצאים עד השעה 5-6 לעתים אפילו 8 בבוקר), הם אינם מתירים לי לצאת למקומות שמחוץ לעיר שלי רעננה (כאשר רוב מקומות הבילוי נמצאים בהרצליה וכדומה), ולעתים הם בכלל לא מרשים לי לצאת כלל וכלל. הם בד"כ נוטים לסרב לפגישות עם החברה שלי, ורק לאחרונה אישרו לי לישון אצלה בתנאים מוגדרים, דבר שהוא גם כן מגוחך ביחס לשאר הזוגות בשכבה שלי, ואפילו בשכבות גיל נמוכות ממני. הטענה שלהם כאשר הם לא מרשים לי לצאת, וכאשר הם מגבילים אותי היא "פשוט לא, ככה" איני ילד מפונק, לפחות אני חושב ככה, יש לי ציונים טובים, אני תלמיד טוב, אני לא מתחצף לאף אחד, איני צורך אלכוהול או סמים, החברים שלי הם אנשים טובים גם כן, אך אני לא מצליח להבין, מתוך איזה נימוק ההורים שלי מגבילים אותי מהסיבה של "ככה אמרנו ככה תקבל את זה", ניסיתי מספר פעמים לשבת איתם לשיחה לדון בזה, להבין את הנימוקים שלהם אך הם מסרבים לומר לי, "עליי לקבל את מה שהם אומרים מכיוון שהם הוריי", אני לא יודע אם זה ראוי לציין אבל אני הבן הכי צעיר מתוך שלושה ילדים, שניהם בצבא כעת. גם עוד דבר, זה איך אוכל לשנות את המצב הזה, שכן ההגבלה של ההורים שלי ביציאות, ורצונם שאשאר בתוך הבית כמה שיותר מרחיק אותי מחבריי, וגורם לי לאי נוחות רבה בקרב חבריי וגם אני מתקשה להכיר אנשים חדשים, ולבסס את הקשר שלי עם החברים הנוכחים.