לאייל קנדידוף

זוהי תשובה לגבי התייחסותך לבת 12 שהחלה לגמגם בשנים האחרונות: לאייל קנדידוף היקר, תודה רבה רבה על תשובתך המיידית והמעמיקה. להלן אענה על כל שאלותיך בכדי שתוכל לנסות לעזור. אתאר את המצב בבית. ענו גרים בדירת "קוביה" של 50 מטר. האב אינו עובד, אני עוסקת בהוראה במשרות מזדמנות לאורך כל השנה, חלקן קבועות וחלקן לא. מצב כלכלי שלא תמיד מאפשר לרכוש את מוצרי המזון והלבוש הדרושים. היחסים בינינו ההורים רעועים ביותר ולא על שום המתח הכלכלי, אלא על חילוקי דיעות לגבי חינוך הילדים. אולם זהו המצב שאליו נולדה בת זו, שהינה בת שניה אחרי בת בכורה בגיל 15 וחצי. הוא אינו חדש לה. זה המצב שהיא מכירה מאז מתמיד. מצב של מריבות רבות. האב אינו תורם או מעניק את תשומת לב, דבר שלא ניתן לשנות, משום שעל פי דעתו הוא אכן עושה זאת. הבית מאוד קטן וצפוף. אין פינת ישיבה שבה תתכנס המשפחה לעיתים. יש פינת אוכל שמהווה את מקום הצפייה בטלויזיה. מקום ישיבה נוסף הוא המחשב, שמהווה נדבך רציני מאוד בבית, הן לשימושי עבודה ולימודים והן כמסך בו צופות הבנות שעות רבות בסדרות שהן מורידות מהאינטרנט. סדר היום בבית אינו מתנהל כשורה. הבת המדוברת משקיעה יותר זמן בצפיה בסדרות מאשר בהשקעה בלימודים. היא בהחלט תלמידה טובה. כך מחשיבים אותה חבריה לכיתה וכך גם המורים. אולם אין לה "דרייב" להצלחה והיא אינה מוכנה להשקיע. בתהליך מתמשך לאורך כשנה או שנתיים היא הפסיקה לעשות שיעורים ביוזמתה או כל דבר אחר שהיא מחוייבת לעשות. גם חברתית, היא פסיבית ביצירת קשרים חברתיים. לא תתנגד ליצירת קשר מהצד השני, אבל לא יוזמת בעצמה. כך הפכה להיות בכיתה מעין צל שלא ממש מרגישים בו. למרות זאת, תמיד מזמינים אותה לפעילויות חברתיות והיא אכן נענית לכך בשמחה. מבחינת מוצרי מתיקה, זה דבר שאין אצלנו בבית באופן קבוע. אם הבת מעוניינת בחטיף וכדומה, היא תרכוש מכספה באותו יום. זה קורה משהו כמו פעם בשבוע. למרות הקושי הכלכלי, אני מחשיבה ברמת עדיפות גבוהה דברים שקשורים בתרבות, לכן היא הלכה לפסטיגל ומשתתפת בחוג ריקוד שמהווה הוצאה נכבדה. כלומר, היא מקבלת גם דברים ששיכים לתחום הנפש. היחסים שלי עמה מאוד חמים. אביה אינו כזה. אנו צוחקים המון. כל הזמן מנסה להצחיק אותה (ומצליחה מאוד). כל היום וכל מפגש חיבוקים, נישוקים ומגע. יתכן שאפילו קצת בהגזמה מצדי. זה מגיע גם מצידה. בצעירותי נתקלתי בילד שהחל לגמגם בגיל 3, הרופא בזמנו אמר לא להתייחס לכך והגמגום נעלם. לכן פעלתי כך גם לגבי בתי. אולם המודעות לכך באה בעיקר ממנה והיא הפסיקה להשתתף בשיעורים בכיתה, עקב תגובות לועגות (למרות שבדרגה נמוכה ), של תלמידים מהכיתה. קשה מאוד לבנות בבית אקולוגיה ביתית תומכת, בדר"כ אין כזו מהאב. אני שואפת להתגרש בשביל לשנות אווירה זו עבור הילדים, אבל כרגע המצב רחוק מכך. לכן איניני צופה שינוי בנושא זה בעתיד הקרוב. אני מצדי מנסה ליצור אווירה כזו ומציבה עבודה חומה תומכת, אבל כאשר זה רק מצדי, זה לא מספיק .