האם נהגתי נכון?

כמובן. חשוב ביותר, כרגע, לא לוותר. עליכם להמשיך ולהציב גבולות. הנחת הבסיס של ההתנהלות מול בתך צריכה להיות פשוטה: לה יש את חופש הבחירה, כמו לך. אתם ההורים ועליכם האחריות לדאוג לכל מחסורה- בית- אוכל- חינוך ואהבה, כל שאר הדברים, יציאות, כסף לביזבוזים נתון להסכמים ושיתוף פעולה. היא לא משתפת פעולה הדבר נמנע ממנה וזה על אחריותה. אין שום טעם להכנס להסברים וויכוחים. אתם ההורים ואתם יודעים שכדי להסתדר ולהצליח בעולם אנחנו חייבים ללמוד לשתףפעולה עם הסביבה. בתכם כרגע בגיל ההתבגרות והיא חייבת להתנגד לכל הסובב אותה. לכם יש את האפשרות לתת לה להתמודד עם עצמה קודם ואחר כך עם הסביבה. לא לוותר גם אם זה יקח זמן. במקביל למשימות בבית עדיף לבקש ולתת לה את האפשרות לבחור בלעזור לך, כפיה תיצור מירמור ואת זה את לא רוצה.
בהצלחה

אבל זקוקה לעוד עיצה: אין ברצוני להחליט במקומה אלו עבודות בית תבצע. רק לגבי משימה אחת אני מתעקשת, והיא רחיצת כלים (אין ברשותנו מדיח). אני מתעקשת דווקא על משימה זו, מכיוון שזוהי משימה שנדרשת בכל שעות היממה, בכל השעות בהם אנשים נמצאים בבית, יש כלים לרחוץ. עם אגיע בערב מהעבודה, אמצא הר של כלים,כי ביתי נוהגת, למשל, להוציא כוס מהארון, לשתות מים ולהניח בכיור. כשתשתה מים נוספים, תוציא כוס נוספת מהארון. היא גם מביעה כעסה על כך שאינני מוכנה לקנות ספלים נוספים, בכדי שיהיו לה עוד ספלים להוציא מהארון, לאחר שמסיימת ללכלך את אלו שכבר הוציאה. עוד דוגמא, כשמסיימת את הארוחה, אמנם מפנה את הכלים מהשולחן לכיור (אחת המשימות היחידות שעושה בבית), אך מניחה את הכלים בכיור ללא סדר, צלחת על כוס ועושה ערמות שלא צריכות להיות, אם מניחים בצורה מסודרת. שוחחתי עמה על כך והערתי רבות,אך כיוון שפחות נוח להניח בצורה מסודרת ועדיף לה פשוט לזרוק את הכלים איך שרק אפשר, זה מה שהיא עושה. בכך היא מאוד מקשה על מי שכן מבצע את משימת שטיפת הכלים. לכן אני מתעקשת דווקא על משימה זו ואינני סבורה שניתן לוותר בה. במשימות אחרות אני נותנת לה זכות בחירה, אך היא פשוט מסרבת לעשות הכל. משיחותיי עמה אני מבינה, שהיא כמובן תבחר את המשימות, שכמעט לא מטריחות (ולכן גם אין בהן הרבה תרומה לבית), לכשתחליט סוף סוף לשתף פעולה... כאשר אני בעבודה, והיא נמצאת בבית, אין אפשרות לבקש ממנה משימה דחופה שיש לבצע, ואפילו עזרה עם אחותה הקטנה בכל משימה שצצה באופן פתאומי.

שלום שוב
ככול שתתעקשי יותר כך בתך תגלה התנגדות גדולה יותר. זו לא הדרך הממומלצת. עדיף להגיע לשיתוף פעולה על בסיס הסכם מתוך ידיעה שיהיה לה קשה למלא 100% מההסכם. לך כרגע קשה עם הכלים ולה קשה אם אמא שלה שלא מבינה אותה. היא בגיל ההתבגרות והיא רואה רק את עצמה, זה טבעי וכך אמור להיות. נשאלת השאלה אז איך בכול זאת מתקשרים איתם? על בסיס של מתן חופש בחירה ביחס לגילה תוך הקפדה יתרה על ביטחונה הנפשי והגופני. לדוגמא: בכל מה שקשור ליציאות, ברגע שבתך לא מצייתת לחוקים(גבול) שנקבע ביחד איתה היא לא תוכל לצאת בכלל. כל זמן שהיא משתפת פעולה ביחס לעי"ל יש לאפשר לה חופש פעולה מלא. כשזה מגיע למטלות בבית כדאי לבקש עזרה ולא להכריח. נסי לפחות פעם בשבוע לקיים שיחה על כל הנושאים האחרים מלבד התנהלותה בבית וזאת מתוך כוונה ליצור אוירה של שיתוף ותמיכה. את לא אמורה להיות החברה שלה אך כן להיות האוזן הקשבת שלה בכל מה שהיא צריכה-ויש להם הרבה בילבול בגיל הזה. עדיף ששיחה כזו תנהל בבית קפה או ביציאה אחרת ולא בבית. תני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה והיא תחזיר לך בהתאם. בכל מה שקשור לחוקי הבית עדיף לנהל שיחה זו על מי מנוחות בשיתוף בן זוגך ובתך- לא את והיא. זכרי----- לך יש את האפשרות להנהיג אותה ולא ההיפך. אל תאפשרי לה לגרור אותך למעורבות רגשית מכוון שאז היא מובילה ולא את. את האמא שלה ויש לך הרבה יותר ניסיון. היזכרי איך זה היה להיות בגיל ההתבגרות והסיקי את המסקנות הנדרשות. כבר אז לא אהבנו שאמרו לנו מה לעשות אלא העדפנו שביקשו מאיתנו. כשזה בא בתחומי ביטחון והגנה היה בתכנו הקול שהסכים אם ההגבלות של הורינו. היום המצב הרבה יותר כאוטי ולכן האחריות שלנו ההורים הרבה יותר גדולה.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

תודה תודה על כל תשובותיך. לגבי יציאות של הבת: היא אומרת, שכשיהיה לה כסף (מתנות וכו') תצא מבלי לשאול אותי. אמרתי לה שהרשות לצאת אינה קשורה דוקא לתקציב שקיים ברשותה או לא, אלא להסכמתי כהורה שאחראי עליה והיא אמרה שתעשה כרצונה וכך תוכל להתעלם מבקשותי לעזרה בבית. איך להגיב לכך?

שוב שלום
נראה שבתך משחקת משחקים של כוח מולך ודי מצליחה לגרור אותך לויכוחים של מי יותר חזק. זה מיותר. נסי לא להגרר בכלל לעימותים מילוליים איתה, זה משרת רק אותה ומחליש אותך. הרי ברור לה שאם היא תמרה את פיך בנושא היציאות תגובתך תהיה התעלמות מוחלטת ממנה עד אשר תסכים להתנצל ולשתף פעולה. ילדים אוהבים לאיים. אנחנו ההורים מצווים להשאר קרירים ולא להכנס למעורבות רגשית. יותר מטריד אותי הנושא של הכסף שהולווה מחברה, האם החזרת את הכסף לחברתה?

שלום רב, התשובה לשאלתך לגבי הכסף שמלווה מחברה, הפסיקה מכיוון שהבהרתי שלא אחזיר כסף ואלו יהיו הבעיה ואי הנעימות שלה. הבינה שתאלץ להסתדר עם זה לבד, לכן פסקה מכך. אני מודה לך על תשובותיך ומנסה להביא לידי ביצוע את עיצותיך. הבעיה כרגע, שלמרות שהיא אכן מבינה שהתגובה שלי לכך שהיא תמרה את פי תהיה התעלמות מוחלטת ממנה ,עד אשר תסכים להתנצל ולשתף פעולה. למרות זאת היא לא משתפת פעולה, כי לא אכפת לה מהתעלמותי ונראה לה שתוכל להסתדר גם בלי שיתוף פעולה עמי ומצדי. עקב כך אין בידיי כל אמצעי, שיגרום לה לשתף פעולה. זה קצת מוביל אותי למבוי סתום בקשר איתה. חבל לי כל כך שהקשר עמה לא טוב, כאשר היא דווקא תלמידה נהדרת ואחראית ביותר לגבי לימודיה. אני אומרת לה שזה פשוט נהדר שבתחום הלימודים היא אחראית ויעילה אך עליה להיות אחראית גם לגבי דברים שקשורים לבית ולאנשים בבית ולא רק לגבי דברים שמקדמים אותה, כמו הלימודים.( מקווה שהניסוח שלי ברור והבהרתי את כוונתי). האם גם לך הדרך נראית ללא מוצא?

זה שנראה לה שתוכל להסתדר לבדה היא התנהגות אופינית לגילה. עמידתך איתנה מול ניסיון הסחיטה הכספית הוכיחה את עצמה המשיכי כך. תהליכים כאלו לוקחים זמן. החשוב בסיטואציה הוא לייצר מנהיגות תומכת ולא מתפשרת בעקרונות וסטנדרטים מצד אחד ותמיכה רגשית היכן שהיא מתבקשת מצד שני גם אם כרגע זה בא על חשבון בילויים משותפים. אנחנו זקנים ומשעממים בשבילם, פתאום אחרי כמה שנים כשהסערה ההורמונלית שוככת הם פוגשים אותנו מחדש.
חשוב ביותר לא להגרר לצעקות, ויכוחים, השמצות וכו'. עליך לזכור שהדרך שבה את מובילה את עצמך היא הדוגמא לבתך לעתיד ונראה שבתך אינטליגנטית מספיק כדי לספוג מנהיגות זו לעצמה, לעתידה אחרת היא לא היתה מייצרת כל כך הרבה התנגדות כלפיך. הפסיקי לדאוג והישארי על המשמר.
אשמח להתעדכן

נחשפתי לאתר שלכם רק לאחרונה. אני מאוד שמחה, שיש עם מי להתייעץ בשנים קשות אלו של גיל ההתבגרות. התמורות העוברות על בני העשרה הן רבות ויש לדעת כיצד להגיב, בכדי למנוע נזקים. באתר זה מצאתי מענה רציני ומקצועי. אנסה ליישם.

שלום לך
תודה רבה על התודה, תגובות כאלו נותנות כוח להמשיך ומחזקות את הסיבות לעבודתינו.