גניבות

לפי תאורך פעלת נכון. בנך יצטרך להבין בדרכו שאין לוקחים כסף או חפצים שאינם שייכים לו. בכוונה לא השתמשתי במילה גנבה ואני מציע לך גם לא להשתמש במונח זה כי את לא רוצה לשייך תכונה זו לבנך. בנך עוד לא הפנים את העובדה שאי אפשר להשתמש בדברים שלא שייכים לו. עליך מוטלת המשימה לעזור לו להפנים גם אם זה כרוך באי נעימות מבחינתו נדרשת תשומת לב בעתיד הקרוב בשילוב שיחות מקדמות הבנה ביחס לגילו והבנתו.
בהצלחה

אייל שלום, ראשית תודה רבה על תשובתך. דבר נוסף ברצוני לשאול שאלה נוספת. מאז שהתברר לי שבני לקח לא פעם כספים ללא רשות אני מזכירה לו נושא זה מספר פעמים ביום. אני מבקשת ממנו לשים את עצמו בצד שממנו לקחו דברים ושואלת אותו איך הוא היה מרגיש כלפי אותו אדם שלקח ממנו כסף, אני מזכירה לו מספר פעמים ביום עד כמה אני מאוכזבת ממנו וכמה הוא גורם לי להרגיש רע עם התנהגותו. בני מתנצל ואומר לי שהוא הבין עד כמה הוא שגה והוא חוזר ומבקש ממני לא לחזור לדבר על הנושא בגלל שהוא רוצה לשכוח אותו. אני חושבת שאני לא צריכה לתת לו לשכוח את הסיפור אלא להזכיר לו את ההתנהגות הזו ולא להראות לו שאפשר לשכוח מעשים כאלו ולהמשיך הלאה. אודה על חוות דעתך.

הפסיקי במיידי להזכיר לו את העבר אחרת הוא יזהה את עצמו כגנב ואז חבל. את לא רוצה לייצר אצל בנך תחושת אשמה כי היא לא מובילה לשום מקום. מה שעליך לעשות זה לחזק את התכונות הטובות שיש בו, ובמקרים של חריגה לציין את ההתנהגות החריגה ולא ליצור זיהוי בין ההתנהגות הלא רצויה ובנך. לדוגמא: כשילד מרביץ לילד אחר אנחנו לא נגיד לו: ילד רע, אסור להרביץ, אלא : התנהגות כזו לא מקובלת, פה לא מרביצים. בלי סליחה ובלי התנצלות והטעם לכך נובע מהיכולת שלנו המבוגרים להתוות דרך נכונה להתנהגות במקביל לנתינת אפשרות בחירה לילד מתוך חשיבה עצמאית. אותו הדבר במקרה שלכם. עליך לא ליצור קישור בינו לבין לגנוב. עליך ליצור קישור בין גנבה לבין התנהגות פסולה. הוא כבר לבד יבחר שלא לגנוב מאחר ויבין את ההשלכות שנובעות מהתנהגות פסולה זו.
והפסיקי לדאוג, זה לא מוסיף אלא יוצר מתח בינך לבין בנך. היי בטוחה שאם את אדם ישר בנך ילך בעיקבותיך, אם רק תאפשרי לו--דאגה מונעת ממנו אפשרות זו
בהצלחה