קושי בהתארגנות

שלום לך
לא עונשים ולא איומים.
במקביל להרבה אהבה ותמיכה שילדתך צריכה לקבל ממך ומאביה יש להדק את הקשר בינכן. כמו כן, בנקודות החיכוך שחוזרות על עצמן(מקלחת, שיעורים....) יש להיות איתה בצמוד עם הרבה סבלנות ללא מעורבות רגשית ולא לתת לה את האפשרות להוביל עד אשר היא מוכיחה ששינוי קרה ואחריות הצטרפה לחייה. זה יכול לקחת זמן מה אך זאת האופציה הטובה ביותר מאחר ובתך תבין שאם היא רוצה פרטיות (מקלחת לדוגמא) היא צריכה להתאמץ בשביל זה. מהר מאוד בתך תעשה את "החושבים" שלה ותסיק את המסקנות המתבקשות שיורידו את אימה "הנחמדה", "חייכנית" "ועיקשת" מהגב שלה.
נראה שלפי תשובות בתך אליך, חוכמה לא חסרה לה כך שתהליך כזה לא יהיה ממושך.
שיהיה בהצלחה
ונשמח מאוד להתעדכן

שלום רב, הדברים שהעלתה האם נשמעים לי מאוד מוכרים ואפשר לומר שזהו תאור מדוייק גם של הבת שלי. לא ידעתי, שבעיה זו נחשבת הפרעת קשב. גם מהחיים שלי "יורדות שנתיים" לאחר כל מקלחת ושיעורים. לכן אני מעוניינת להעזר בתשובתך, אייל. אך אינני מבינה איך הדרך שאתה מציע (שאינה ברורה לי), תגרום לבתי להגיע למסקנה שיש להתנהל אחרת. אודה לך אם תפרט ותבהיר את התשובה.

שלום לך
הדרך המוצעת קשורה ליכולת שלך, בתור אם, להוביל ולהנהיג את בתך במקומות שבהם היא צריכה חיזוק. עונשים ואיומים לא יעזרו מכוון שכלים אלו יוצרים מתח ופחד ואווירה לא מקדמת. מה שנדרש הוא בחינה של סדר היום של בתך וזיהוי המוקדים שצריכים הובלה והנהגה צמודה יותר. אין טעם להכנס למעורבות רגשית עם חוסר היכולת של בתך להיות מאורגנת ויסודית ביחס לציפיות שלך. כדאי להוריד ציפיות לאחר הבחינה שתעשי ולמקם את הציפיות החדשות ביחס ישיר ליכולות העכשויות של בתך. אחרי שכל זה נעשה אפשר להתחיל לפעול ממקום של תמיכה, הבנה ורגישות-לא רגשנות אלא רגישות. מה שכדאי לעשות וניקח כמקרה מאפיין את המקלחות זה לנהל שיחה עם בתך בנוגע למשך הזמן הנורמלי מבחינתך למקלחת עם כל הסיבות לקביעתך זו. צאי מנקודת הנחה שבתך במהלך השיחה תסכים ותרצה לשתף פעולה ותתחייב לעשות כל מאמץ לעמוד בהסכם. במציאות המצב יחזור לקדמותו ופה עליך לפעול. מאותו רגע שההסכם נשבר ובתך לא עומדת בזמנים שהסכמתן, לך בתור אמה יש את כל הלגיטימציה לעזור לה לעמוד בזמנים שהסכמתן וזה אומר שהיא לא מתקלחת לבד אלא את חונכת אותה או מאמנת אותה ללא צעקות או שפה קשה כן לעמוד בזמנים. היי בטוחה שמצב חדש זה לא יהיה מקובל על בתך ואם תעמדי על שלך בצורה נחרצת ללא שום ויתור בתך תתחיל להבין שפה כדאי לה להתחיל לשתף פעולה ולהתחשב בשאר דיירי הבית. בדרך זו את מאפשרת לה לבחור בלהשתפר ולזכות מחדש בפרטיות שלה. המשוואה אומרת: כל זמן שאת מכבדת הסכמים, לוקחת בחשבון את שאר חברי המשפחה, לא לוקחת כמובן מאליו את כל מה שאת מקבלת מההורים יש לך את כל החופש בעולם בתנאי שאת לא מסכנת את עצמך. ברגע שאת חוזרת להרגלים הישנים שבהם זילזול, חוסר כבוד, חוסר הערכה תופסים מקום נשללת ממך האפשרות להנהיג את עצמך ואת חוזרת למקום שבו מתייחסים אליך כקטנה יותר בגיל.

יש צורך לתת זמן לתהליך כזה.

יש לבנות מערכת של חיזוקים תומכים.

יש לשכוח ימים שבהם דברים לא הלכו כמו שרצית-----כל יום הוא יום חדש----הזדמנות חדשה להצלחה.
לא לשמור מטענים מהעבר---הדרך היחידה שלנו כבני אדם ללמוד נובעת מהעובדה הפשוטה שאנחנו חייבים לטעות, רק כך אנחנו יכולים ללמוד, בנלי אבל מה לעשות ככה זה עובד.

אז אל תחזיקי לבתך כשלונות מהעבר, החזיקי הצלחות והן כבר יקראו להצלחות חדשות.

מקווה שעזרתי, ואם יש עוד שאלות, בבקשה אל תהססי לפנות ולכתוב, היי יותר ספציפית ואשתדל לענות בהתאם.

המון בהצלחה
ונשמח להתעדכן

אני משתדלת ליישם את הצעתך אך תוך כדי התהליך מידי פעם כשאני יוצאת מהאמבטיה וניכנסת ורואה את היתנהלותה בתוך האמבטיה אני מאבדת תיקווה שאכן היא לא מסוגלת זו לא בעיה היתנהגותית! אני רואה את החוסר ההתארגנות שלה את ההתבלבלות את השלומאליוןת שלה ולא רואה איך הנוכחות שלי פותרת לה את העיניין הרי עד כיתה ג' רחצתי אותה וזה היה מבחינתי נורמלי...היא הבכורה ..ולא הראתה שום סימני "אני מסוגלת לבד" וברגע שהפסיקה אחיה הקטן ממנה בשנתיים התעקש לעשות זאת לבד ואז הבנתי כמה מצבה איטי ביחס לגילה...כל יום אני יכולה להיות לידה ולהסביר לה ולנהל אותה צעד אחר צעד ברגע שאני יוצאת היא מאבדת תחושת זמן וסדר .

שלום שוב
אני שמח שאת מאמצת את הצעתי אך כדאי לשים כמה אבחנות מתקנות. בתך היא הראשונה וכראשונה כנראה קיבלה הרבה תשומת לב עד כדי חוסר יכולת שלך לאפשר לה ללמוד מטלות יומיות פשוטות. את מציינת שבנך הקטן מגלה עצמאות רבה ביחס לאחותו ויכול להיות שבגלל שאת עסוקה איתה כל הזמן, נוצר המרווח שאיפשר לו לבנות עצמאות. כדאי להנמיך ציפיות כדי למנוע מתח נפשי מצדך שיכול לעקב הצלחות של בתך. עדיף לסמן מטרה אחת פשוטה ולהתמיד עד השגתה. ומשם להמשיך לדבר הבא. את לא יכולה לצפות מילדה שהכול נעשה בשבילה עד היום, פתאום לגלות אחריות ולנהל לעצמה את החיים. יש להתחיל מהתחלה עם הרבה סבלנות התמדה ונחישות. אפסי את ציפיותיך לרמה הנכונה וצאי לדרך בידיעה שזה יקח זמן. לדוגמא: בזמן המקלחת איתה תוך כדי שיחה המשיכי להזכיר לה את השלבים של ההיתקלחות ובשלב מסוים עברי לשאלות לגבי השלבים. כשהתשובות שלה נכונות חזקי אותה. חפשי הצלחות ולא כישלונות, הרי בבית הספר ציוניה גבוהים, איך זה קורה? מחוץ לבית היא מסתדרת וכשזה מגיע לבית המצב משתנה.
יכול להיות שפשוט היה לה נוח עד היום שאת מאחוריה?
ואים יש לך ספקות לגבי מצבה, אל תהססי לבקש עזרה מיקצועית.
בהצלחה
אשמח להתעדכן