ויכוחים על שטיפת כלים

שלום לך
הכי בא לי להגיד לך: אין שטיפת כלים אז אין אוכל !!!
אבל ביננו, זו באמת הדרך הקלה, והלא כל כך מומלצת.
חשוב לי לדעת קצת יותר על ההתנהלות בבית בתחומים אחרים וממתי בעיה זו התעוררה?
מחכה לתשובה בהקדם.

שלום, מדובר במצב שנמשך כבר שנים. ילדה בת 15 וגם בגיל 12 מסרבת לשטף פעולה בבית בכל משימה ואומרת שבעניין רחיצת כלים היא ממש לא מוכנה להתפשר. למרות ההסברים והשיחות על כך שזהו עניין יומיומי הכרחי, מתנגדת. בתחילה לא נתתי עונשים, רק דיבורים. זה לא עזר. אח"כ התחלתי בעונשים "קלים", לא רציתי לפגוע בפעילות חברתית וכיוצא. היום הגעתי למצב שבו אני לא מסכימה להכל. אם זה כסף למועדון, פעילות אחרת. לא מתייחסת ללימודים שלה, כי הם לא מעניינים אותי אם בני הבית לא מעניינים אותה. בימים אלו לא הסכמתי לקנות לה תחפושת שכה חשובה לה, וסוף סוף הסכימה במשך כל השבוע לרחוץ כלים. זה קורה חלקית, אבל משהו זז. אני לא יכולה לקרוא לכך התקדמות, אבל האם העונשים האלו הם הדרך? האם הכח שלי הוא רק בכסף ? איך אפשר להפגין סמכות הורית? הרי גם אם תשיג הכסף, לא אסכים ליציאות וכו'.

שלום שוב
אל תצפי שבתך תסכים להתפשר מרצונה החופשי. היא בעיצומו של גיל ההתבגרות וסוף סוף גילתה את עצמה והיא מרכז עולמה. כך שאם לא תציבי בפניה התנגדויות מתאימות היא תמשיך לשעוט קדימה ללא אבחנה. אני מעדיף להחליף את המילה סמכות הורית למנהיגות הורית. אך קודם את מנהיגה את עצמך ואחר כך את משפחתך. אנו לא מדברים בטרמינולוגיה של עונשים ולא בשכר ועונש אלא בחופש בחירה להשתלב או לא. בתך צריכה להחליט אם היא רוצה חיי משפחה חמימים או לא. כדי שתהיה חמימות זו כדאי שתהיה עזרה הדדית. אם אין עזרה הדדית אז אין זמן לדבר או לעשות כיף ביחד ומטעם זה גם אין לך זמן להקשיב לבקשותיה..... והמבין יבין. הביני מהר ככול האפשר שנקרתה בדרכך הזדמנות פז להוביל ולהנהיג את בתך לדרך ארץ מקדמת. אל תתני למעורבויות רגשיות שלך להפריע. הסתכלי על המצב מהצד ועם קצת הומור ותראי איך בתך לאט לאט מיישרת קו עם העקרונות והסטנדרטים שהנהיגו את חייך עד הלום. מספיקה הצלחה איתה ובתך הקטנה תצטרף לתלם החדש שהבכורה חרשה.
בהצלחה

שלום רב, תודה לתשובתך המהירה. אני מסכימה עמך, שבמידה והבת הגדולה תגיע לדרך נכונה, גם הבת הקטנה תשתלב. אפשר לומר, שבמסגרת הדרך שאתה מציע, הבת הגדולה תוכל לקבל חמימות משפחתית רק אם תשתף פעולה ובעזרה הדדית, בדרך זו משתלבים גם העונשים, רק שעכשיו לא נגדיר אותם כעונשים. בעיה נוספת, שיש עמה היא שעדיין בגילה הגבוה, היא נוטה להרביץ לאחותה, או למשוך בשערה, במידה ולא מבצעת כדברה. האם גם כאן אותו פתרון יתאים?

שלום לך
הגדרת המצב פה חשובה בעיקר מבחינת תפיסת המחשבה שלך כהורה. את לא מענישה כי עונשים לא מקדמים אלא יוצרים אצל הילד הזדהות עם התנהגות הלא תקינה. על אותו עיקרון שלא תבלי זמן עם משהו שלא מכבד או מפריע לך כך עם בתך, רק שאיתה יש לך אחריות לדאוג ולאהוב אותה. בדרך זו את גם ממלאת את תפקידך וגם מאפשרת לה להיות בתהליך חשיבתי של מה מקדם ומה לא? ברגע שעונשים נכנסים לתמונה בתך תייצר התנגדות כלפייך ואת זה את לא רוצה. לגבי הנושא השני של השאלה: אלימות. העיקרון נשמר אך התגובה שלך צריכה להיות חדה מהירה וחסרת פשרות. אם זאת קרה וללא מעורבות רגשית למרות שזה נשמע בלתי אפשרי. במקביל עליך לשדר לבנותיך בתקיפות שאין מקום להתנהגות כזו אצלך בבית ולא משנה מי התחיל. ללא צעקות וויכוחים ובקול שקט אך בטוח. עדיף להעביר מסר שכזה בשקט ולא בקול רם. ובאופן מייידי כל אחת פורשת לחדרה עד הודעה חדשה. לא לוותר בשום אופן ולא להכנס למשא ומתן. בדרך זו בתך תלמד לייצר כוח הבלגה מול אחותה הרי היא כבר גדולה בשביל להשלח לחדרה. בלי עונשים אך עם הכנסת חוסר נוחות שתיתן אפשרות לבחירת דרך חדשה.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

שלום רב, אשמח לרעיון אחר בעניין השליחה לחדר הפרטי, כי אנו גרים בדירה פצפונת. אין לבנות חדרים משלהם והן גרות במרכז הבית.

שלום שוב
הרעיון הכללי מדבר על הפרדה בינהן לזמן מוקצב שאת ורק את מחליטה עליו, ללא פשרות. זה אומר, שזאת שנשארת בסלון לא צופה בטלויזיה. לתקופה המוקצבת קוראים זמן שקט שבמהלכו קוראים או שיעורי בית או מה שרוצים למעט משחקים במחשב או טלויזיה.
אשמח מאוד להתעדכן
בהצלחה