קשר מסובך..

אבל למרות שהוא היה אדיש השיחות איתו פשוט גרמו לי אושר,
היחס שלו כלפיי היה שונה.
שאלתי מדי פעם על הצבא , על אהבה , על משפחה אבל הוא היה עונה תשובות קצרות,
ומתחמק או מבקש להעביר נושא .. הוא אחד כזה ששומר הכל בבטן, הוא גם אמר לי את זה באופן ישיר.
ובזמן האחרון היה לו יום הולדת , ואני שלחתי לו הודעה אמרתי מזל טוב ואיחלתי כמה דברים ..,
ודיברנו והשיחה הייתה הרבה יותר זורמת מהשאר.. הוא שמח ששלחתי הודעה אמר תודה ,
ואפילו כששאלתי אותו למי מכוון הסטטוס שלו שבו היה רשום משפט משיר שמביע אהבה כלפי מישהי ,
הוא ענה לי שהסטטוס על מישהי שחסרה לו. [ בד"כ הוא היה מתחמק כשהייתי שואלת]
ולא יודעת הוא פשוט יותר נפתח כלפיי ..
יומיים לאחר מכן רשמתי בסטטוס משפט שמצא חן בעיניו והוא שלח לי הודעה ושאל אם הוא יכול
להעתיק אותו ולרשום אותו גם בסטטוס שלו, עניתי שכן.
הסטטוס היה קשור בכך שלא צריך להתעצבן בגלל טיפשות וחוצפה של אחרים.
אז אמרתי לו גם שלא משנה מי עיצבן אותו אני בטוחה שהוא לא שווה את העצבים שלו ולא שווה אותו.
במקביל בפורום שבו הכרתי אותו פתחו לו נושא לכבוד היומולדת עם ברכות מכל החברים והרשומים בפורום,
ואחד מחבריו הקרובים רשם לו תגובה ומהתגובה היה ניתן להבין שהם רבו.
שאלתי אותו אם הסטטוס מכוון אל חבר שלו כדי לבדוק אולי הדבר קשור באותו החבר שרשם את התגובה בפורום,
והוא ענה שלא בדיוק , שהוא היה חבר שלו ואז ישר ידעתי שכן הוא רצה להעתיק ממני את הסטטוס
כי הוא היה מכוון כלפי החבר שאיתו הוא רב.
ואז אמרתי לו שנראה לי שאני יודעת על מי אנחנו מדברים ודיברנו טיפה על הנושא הזה וזהו השיחה הזו גם התגלגלה והייתה הרבה יותר זורמת מהקודמת לה , הקשר בנינו העמיק יותר ..
לאחר השיחה ההיא כעבור כמה ימים שלחתי לו הודעה ודיברנו והייתה לנו השיחה הכי ארוכה שהתקיימה עד עכשיו.
ממש נפתחנו אחד כלפי השנייה, אני שאלתי אותו שאלות לגביו והוא ענה כמעט מבלי להתחמק ,
וגם הוא שאל אותי כל מיני שאלות ועניתי והרגשתי שהתקרבנו , שהוא יותר סומך עליי,
והייתי מאושרת מכך כ"כ חיכיתי לדבר איתו ככה , להכיר אותו עוד יותר מקרוב.
אבל בו זמנית רגשות האשם והמצפון שלי התעצמו, הרגשתי כ"כ רע עם עצמי שהוא משתף אותי בדברים אישיים שלו,
כשהוא חושב שאני גדולה מגילי , כשהוא סומך עליי בעוד שאני משקרת לו בקשר לגילי.
כל פעם כשדיברנו גם בשיחות הסתמיות הרגשתי רע עם עצמי שהקשר שלנו מבוסס על שקר.
אך מצד שני ידעתי שאם אספר לו את האמת הוא יתעצבן ולא ידבר איתי בחיים,
כי זו תגובה נורמלית של בנאדם ואני יודעת אני פשוט מכירה אותו ויודעת שהוא יתעצבן והסיכויים שיסלח לי וישוב לדבר איתי קטנים.
בנוסף עוד פרטים שעוד לא ציינתי הם :
1. שהוא מאזור השרון ויש בנינו מרחק אמנם לא גדול אבל עדיין מרחק של בערך 45 דקות נסיעה.
2. שההורים שלי לא יודעים על הקשר ואם היו יודעים אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה.
המשך בתגובה הבאה :S

3. קשה לי להאמין שההורים שלי יסכימו לי לצאת עם אדם שגדול ממני בכמה שנים,
על אף שהוא דתי- מסורתי ואין לו את הצרכים שבגללם הקשר צריך להיות מסובך.

ואני באמת לא יודעת אם כדאי לי לספר לו את האמת .
כי מצד אחד אם אני לא אספר לו ולא נפגש ולא נקדם את הקשר בנינו מעבר למחשב ,
אז מה ייצא לי מזה ? אני סתם מדברת איתו לשווא כמו ידידה וירטואלית וזו לא הכוונה שלי.
אבל מצד שני אם אני אספר לו קרוב לוודאי שהוא לא יסכים לדבר איתי ולא יסלח לי ,
וגם במידה שכן קשה לי להאמין שהוא ירצה קשר זוגי עם נערה בת 15.
אני גם לא רוצה לפגוע בו , לא רוצה להגיע למצב שהוא יכעס עליי ,
ישנא אותי ויחשוב עליי דברים לא טובים , וגם הקשר הזה שיש בנינו כרגע אפילו שהוא מבוסס על שקר יגמר.
אני כ"כ אוהבת אותו , באמת בחיים לא הייתה לי אהבה כ"כ גדולה כלפי מישהו ..,
אני מסוגלת לדמיין עתיד איתו דבר שלא קרה עם אף אחד אחר שבו הייתי מאוהבת.
אני לא רוצה להפסיד אותו , אני רוצה לחיות ללא יסורי מצפון על כך שאני משקרת ,
שהוא ידע את האמת ועל אף הגיל והעובדה ששיקרתי ימשיך לדבר איתי.
איך פותרים דילמה כזו ? מה עושים ?
לספר את האמת ? אם כן באיזו דרך לעשות זאת כדי שזה יפגע כמה שפחות בשנינו ?

תודה מראש,
עדן.